ביאפרה 1966-1970

ביאפרה היא מדינה שהוקמה בשנת 1967 בדרום ניגריה. בשלוש שנות קיומה כשלה מלהדוף את צבא ניגריה האכזר אשר השמיד את תושבי ביאפרה בני האיגבו כעונש על התקוממותה. הממשלה הניגרית הטילה מצור אכזר על ביאפרה והרעיבה בין 2 ל-3 מיליון מתושביה למוות.

 רקע:

האיגבו הם קבוצה אתנית שמקורה בדרום מזרח ניגריה. לפני השליטה הבריטית במערב אפריקה, קשה היה להגדיר את האיגבו כקבוצה בעלת זהות אתנית אחת. גם כיום מורכבת הקבוצה ממספר רב של זהויות קהילתיות ושבטיות דוברי דיאלקטים שונים של שפת איגבו. האיגבו הם ברובם נוצרים אך האמונה הנוצרית שלהם משלבת בתוכה מאפיינים מהמיתולוגיה האלילית הקדומה שלהם. בשנת 1960 עזבו הבריטים את מערב אפריקה וניגריה הוקמה כמדינה עצמאית בה חיו 60 מיליון תושבים בני יותר מ-250 קבוצות אתניות שונות, ביניהם שלושה עמים גדולים: בצפון ישבו העמים האוסה ופולנאי המוסלמים, בדרום מערב היורבה שחציו מוסלמי וחציו נוצרי ובדרום מזרח האיגבו הנוצרים ברובם. בשנת 1965 התגלו כמויות גדולות של נפט בדלתא של נהר הניגר בחבל בו חיו בני האיגבו. בני האיגבו חשו מופלים לרעה שכן למרות שמרבית הנפט נמצא בשטחיהם, הם מקבלים רק חלקים קטנים מההכנסות. בשנת 1966 ניסו קצינים מבני האגיבו והאירונסי לבצע הפיכה צבאית וכשלו. כתגובה פרצה מהפכת נגד של המוסלמים בצפון. המוסלמים ביצעו מעשי טבח בתושבים הנוצרים. בני האיגבו הנוצרים שישבו בשטחי הצפון, החלו לברוח דרומה. כך נוצר מארג של מתחים אתניים וכלכליים בין הקבוצות.

במאי 1967 הכריז מנהיג האיגבו, הקולונל צ'וקוומקה אודומגוו אוג'וקוו, על פרישתם מניגריה והקמת מדינת ביאפרה. מעט מדינות הכירו במדינה החדשה: זמביה, חוף השנהב, האיטי, גבון וטנזניה. דרום אפריקה, רודזיה, צרפת וישראל סיפקו לה עזרה צבאית. השלטון הניגרי, המוסלמים בצפון ובני היורבה בדרום ראו בכך עילה למלחמה ושלחו את צבא ניגריה לתקוף את ביאפרה בכל הכוח. הם כבשו את שטחי מפרץ בוני והדלתא של הניגר תחילה ובכך בודדו את ביאפרה ממוצא אל הים.

ההשמדה:

לאחר שלוש פעמים בהן נכשלו כוחות ניגריה בתקיפת ביאפרה החליטה הממשלה הניגרית להטיל מצור יבשתי וימי על ביאפרה ולהרעיב את תושביה למוות. ב-19 במאי 1968 נפלה העיר פורט הארקורט, בה נמצא הנמל החשוב ביותר בביאפרה, בידי ניגריה. המצור על ביאפרה החל לתת את אותותיו ורעב גדול החל להתפשט. הכוחות הניגרים הפציצו אזורי חקלאות רבים. צבא ביאפרה נפגע קשות ושותק.

ב-23 בדצמבר 1969 פתחו הכוחות הניגרים במתקפה האחרונה – כוח המרינס המיוחד השלישי הצליח לחלק את ביאפרה לשני חלקים ובתמיכה של הדיוויזיה הראשונה בצפון והדיוויזיה השנייה בדרום נפלו הערים אווארי ואולי. ב-13 בינואר 1970 נפלה העיר האחרונה בשלטון האיגבו לידי הכוחות הניגריים, ומנהיג ביאפרה ברח לגלות בחוף השנהב, כשהוא מותיר את סגנו לחתימת פרטי הכניעה. על פי ההערכה נהרגו במלחמת ביאפרה בין 2 ל-3 מיליון בני אדם, מרביתם אזרחים מבני האיגבו, נשים, ילדים וזקנים שמתו ממחלות ורעב.

לאחר הרצח:

בתום המלחמה הממשלה הפדראלית גזרה גזרות קשות על בני האיגבו: כל כספיהם הוחרמו ולא ניתנה להם גישה למקורות כספיים, חשבונות הבנקים הפרטיים של אזרחי האיגבו הוחרמו, ועריהם ניתנו לשליטה של קבוצות זרות. עד היום סובלים בני האיגבו מאפליה קשה נגדם, הם מתקשים למצוא עבודה, שטח מחייתם הוקטן ורבים מבני האיגבו מהגרים החוצה מניגריה. פעולות טרור נגד נוצרים בניגריה ממשיכות לפרוץ על בסיס יומי.

 

*מאמר זה נכתב בעזרתו של החוקר הניגרי ד"ר הרברט אקווה-אקווה

Comments are closed.