אוגנדה 1971-1985

בין השנים 1971 ל – 1985 הונהגו באוגנדה שני משטרים זה אחר זה. הראשון – משטרו של אידי אמין והשני – קדנציית הכהונה השנייה של מילטון אובוטה, שני המשטרים התבססו על טרור פנימי על בסיס אתני. משטר אמין רצח כ-100,000 מבני השבטים אצ'ולי ולאנגי ומשטר אובטה כ-500,000 בני בגנדה.

רקע:

החל משנות החמישים של המאה העשרים החל השלטון הקולוניאלי הבריטי בהכשרת הקרקע לעזיבתו את אוגנדה ולכינון שלטון עצמאי בראשות שבטי בוגנדה, המונים כשני מיליון איש מתוך אוכלוסייה של שישה מיליון בשטחי אוגנדה. שבט הבוגנדה קיבל אוטונומיה חלקית כבר בשלב מוקדם, והבחירות הכלליות הראשונות באוגנדה תוכננו כך שמפלגת השבט (DP) זכתה ברוב יחסי במושבי האסיפה המכוננת, זאת למרות התאחדות שאר השבטים למפלגה נגדית (UPC) שזכתה למעשה במספר קולות רב יותר (416,000 קולות למפלגת DP לעומת 495,000 למפלגת UPC). בנדיקטו קיוואנוקה נבחר לשר הראשי הראשון בבחירות של האסיפה המכוננת של 1961. אוגנדה שמרה על חברותה בחבר העמים הבריטי.

בבחירות לקראת העצמאות בשנת 1962 זכתה קואליציה של שתי מפלגות. מילטון אובוטה התמנה לראש הממשלה. לאחר בחירות אלו הוכרזה עצמאות ואוגנדה הצטרפה לאו"ם. בשנות פריחה אלו המחלוקת העיקרית בפרלמנט הייתה בין התומכים במדינה לבין התומכים בפדרציה חופשית, בה מוענק כוח רב יותר לממלכות השבטיות המקומיות. אובוטה היה שותף בברית שחייבה אותו להעניק זכויות אוטונומיות מיוחדות לבני הבוגנדה, מה שגרם לדרישות מקבילות מצד נציגי השבטים האחרים, זאת למרות שהניסיון המרכזי של אובוטה היה לחזק ממשל מרכזי המאפשר את עצם קיומה של אוגנדה כיחידה ריבונית אחת על חשבון האינטרסים המקומיים, כולל אלו של שבטי הבוגנדה.

האיום הראשון על המדינה הצעירה הגיע באופן מפתיע מהצבא, ולא בעקבות המחלוקות השבטיות. אנשי צבא דרשו בשנת 1964 קידום מהיר יותר ומשכורות גבוהות יותר. לאחר שחטפו את שר ההגנה נאלץ אובוטה לפנות לעזרתם של כוחות בריטים כדי להחזיר את השלום וכן נכנע לדרישות הצבא לאחר שהסדר הושב על כנו. תפקידו של הצבא בעיצוב המדיניות הפך מרכזי יותר ויותר, ואובוטה החל לקדם את אידי אמין, סגן הרמטכ"ל האוגנדי, כחלק ממהלך שמטרתו לחזק את נאמנות הצבא כלפיו.

בשנת 1966 ביטל ראש הממשלה, מילטון אובוטה, את החוקה, העניק לעצמו את כל כוחות הממשלה ופיטר את הנשיא ואת סגן-הנשיא. בספטמבר 1967 הגדירה חוקה חדשה את אוגנדה כרפובליקה, העניקה לנשיא אף יותר כוח וביטלה את הממלכות המסורתיות. הממשלה איבדה את יציבותה, וב-25 בינואר 1971 ממשלתו של אובוטה גורשה בהפתעה על ידי הכוחות המזוינים בהנהגת אידי אמין. אמין הכריז כי הוא הנשיא, ביטל את הממשלה ושינה את החוקה, כך שהוא יקבל לידיו שליטה מלאה.

שלטון אידי אמין – רצח בני אקולי ולאנג'י:

הרצח החל בשורות הצבא. בינואר 1971 החל אמין לתת פקודות לרכז ולהרוג את אנשי הצבא בני השבטים אקולי ולאנג'י. אובוטה היה בן לשבט הלאנג'י, מה שהפך את בני השבט לתפיסתו של אמין לאויביו. בני האקולי היוו את הרוב המכריע של חיילי הצבא, וגם בכך ראה אמין איום על שלטונו. ראשית נרצחו בעלי הדרגות הגבוהות, לאחר מכן ניתנו הוראות לרכז את בני שני השבטים בקסרקטינים השונים, והם נטבחו ע"י פיצוץ הקסרקטין או הוצאתם אחד אחד ודקירתם. את הגופות השליכו לנהרות השונים או קברו יחד עם שרידי המבנה ע"י דחפורים. אמין היה מוסר בישיבות הקבינט לשריו מדי פעם הודעה על "טיהורים" שמתבצעים בצבא לאחר מעשי טבח שכאלו.

אמין הקים שלוש יחידות צבאיות שאוישו בדרום סודאנים, בני נוב ובני שבטו שלו, קאקואה, והיו נתונות לסמכותו הישירה בלבד. יחידות אלו הטילו שלטון טרור על אוגנדה כולה ורצחו בעיקר אנשי אליטה: משרים ושופטים ועד פקידי שלטון. המסר היה ברור: סופה של כל התנגדות הינו מוות.

שלטונו בן 8 השנים של אידי אמין לווה בהתדרדרות כלכלית, התפוררות חברתית ופגיעה מאסיבית בזכויות אדם. הקבוצות האתניות אצ'ולי ולאנגי היוו מוקד מרכזי לרדיפתו של אמין, משום שהם תמכו בעבר באובוטה והיוו חלק גדול מהצבא. בשנת 1978 ועדת המשפטנים הבינלאומית העריכה כי יותר מ-100,000 אוגנדים נרצחו תחת שלטונו של אמין. רשויות אחרות העריכו כי המספר גבוה בהרבה (כ-300,000).

באוקטובר 1978 נכבשה עיר הבירה קמפלה בעקבות ניסיון כושל של צבאו של אמין לפלוש לשטח טנזניה. אמין ברח עם שארית חייליו. לאחר גירושו של אמין ולאחר מספר ממשלות זמניות חזר מילטון אובוטה לשלטון בבחירות דמוקרטיות בשנת 1980.

שלטון אובוטה ורצח בני בוגנדה:

זמן קצר לאחר הקמת המשטר החדש הכריזו חמושים בראשות יווארי מושואני על הקמת צבא המחתרת הלאומי והחלו במלחמת גרילה הידועה בכינויה "המלחמה בערבה". המלחמה התרחשה בעיקר במרכז ומערב בוגנדה ובאזורים המערביים של אנקול ובוניורו.

בתחילת שנת 1983 ביצע הממשל גירוש המוני ממחוז לווארו, צפונית לקמפלה במטרה למנוע התחזקות של אנשי הגרילה באזור. 750,000 איש הפכו לפליטים במחנות תחת משטר צבאי (ולמעשה ניצול צבאי). אזרחים שחיו באזור המחנות נחשבו כאנשי גרילה או תומכיהם ו"טופלו" בהתאם. גולגולות אדם לצידי הדרכים באזור היוו עדות לרצח ההמוני גם שנים לאחר תום שלטונו של אובוטה. גם מחוז הנילוס המערבי, מחוז הולדתו של אמין, סבל מטביחות רבות. שני חבלי הארץ נבזזו ע"י אנשי הצבא ורוקנו ממזון ומשאבים (עד לרמת בזיזה של משקופי דלתות מבתי המקומיים) הרעב ששרר בארץ  בעקבות הבזיזות הביא לתמותה נוספת.  דו"ח של אמנסטי המסכם את השנים 1981-1985 תחת שלטונו של אובוטה מעריך שתחת משטרו נהרגו כ-500,000 איש.

במהלך 4 שנות המאבק של ממשל אובוטה בהתקוממות נגדו באזורים המזרחיים של המדינה נהרגו יותר אנשים מאשר בשמונה שנות שלטונו של אמין. צבא אוגנדה הורכב באותה תקופה בעיקר מאנשי אצ'ולי ולאנגי אשר שרדו את רצח העם בידי משטר אמין וביצעו מעשים דומים בדרום אוגנדה.

Comments are closed.