בורונדי 1972

ההוטו וההטוטסי חיו יחד בממלכת בורונדי הקדם קולוניאלית בה שלטו בעיקר הטוטסי. משטר הקולוניליזם הבלגי הגביר את הקיטוב בין שתי הקבוצות ויצר מדיניות של הפרדה גזעית. שלטון הטוטסי הקצין לאחר שבורונדי זכתה לעצמאות. בשנת 1972 ביצע השלטון רצח עם במשכילים מבני ההוטו בו נרצחו יותר מ- 200,000 בני אדם בשלושה חודשים.

רקע:

בורונדי היא מדינה קטנה, ענייה וצפופה אשר רוב תושביה חיים בכפרים ועוסקים בחקלאות. בורונדי היתה במשך מאות שנים ממלכה מאוחדת שבה חיו שלוש קבוצות אתניות עיקריות – ההוּטוּ (84%), הטוּטסִי (15%) והטוּוָה (1%). שלוש הקבוצות האתניות חלקו שפה שנקראת קִירוּנדי, תרבות ומנהגים משותפים, ואף התקיימו ביניהן לא מעט נישואי תערובת. בורונדי ורואנדה הן "מדינות תאומות", בעלות תרבות, היסטוריה והרכב אתני דומה. דברי ימיהן כמדינות מודרניות ממחישות היטב את "תרומתו" המשחיתה של האימפריאליזם האירופאי באפריקה השחורה. על מנת להתחקות אחר מקורותיה של האלימות בבורונדי עלינו להרחיק לכת כ-500 שנים אל עברו של האזור בו שוכנות היום רואנדה, אוגנדה ובורונדי.

התקופה הקדם קולוניאלית:

ממלכת בורונדי נוסדה לקראת סוף המאה ה-17 ובתחילת המאה ה- 18, והורכבה משלוש קבוצות אתניות ששכנו במרחב – הטוּטסִי, ההוּטוּ והטוּוָה. הטוּטסִי נקראים גם וָטוּסִי – עם של נוודים, רועי בקר, גבוהים, החיים בשבטים לוחמים ושייכים כנראה לשבטים הנילוטיים שהגיעו מאזור אתיופיה בסביבות המאה השש-עשרה. ההוּטוּ נקראים גם בָהוּטוּ – עם של חקלאים, נמוכים, מצאצאי הבָנְטוּ, שהגיעו לאזור בין המאה השישית למאה השתיים-עשרה. מיסיונרים וחוקרים שעברו שם במסעותיהם תיארו את צורת הארגון של הממלכה הקטנה כדומה לאימפריה היוונית. הטוּטסִי ברובם היו רועי בקר והיוו את הרוב במעמד השליט בממלכה. עובדי האדמה (רובם הוּטוּ ומיעוט טוּטסִי) השתייכו למעמד נמוך יותר. הבעלות על הבקר, שהיוותה כאמור את "כרטיס הכניסה" למעמד השליט, נאסרה בחלק מהמקרים על בני ההוּטוּ. ההוּטוּ סיפקו את תוצרתם החקלאית לבעליהם הטוּטסִי ובתמורה קיבלו את הגנתם. כן היו נהוגות עבודות כפייה בממלכה שחלו על ההוּטוּ בלבד.

עד היום חלוקים החוקרים באשר לדמותה האתנית של בורונדי הקדם קולוניאלית – האם ההוּטוּ, הטוּוָה והטוּטסִי היו בני שבטים שונים שהרכיבו יחד כל אחד מהקלנים והממלכות באזור, או שמא היו אלה שמות למעמדות כלכליים שונים בתוך הקלאנים ולא הייתה להם כל משמעות אתנית. בכל סברה שהיא, מוסכם כי הטוּטסִי היוו את המיעוט השליט שנהנה מזכויות יתר לעומת המוני העם, שהיו בעיקר מבני הוּטוּ וטוּוָה. בין כה וכה, החוקרים האירופאיים הראשונים שהגיעו לאזור בסוף המאה ה-19 מצאו חברה שבה בני שלושת הקבוצות מחזיקים בלשון ותרבות משותפת, משרתים בצבא משותף וחולקים אזורי מחייה משותפים. חרף החלוקה, בבורונדי הקדם-קולוניאלית התקיים גורם מאחד אחד והוא המלך, שמוצאו על פי האמונה הוא אלוהי, ועל סמכותו אין מערערים. כבר בתקופות קדומות אלה, רובם המוחלט של הצ'יפים (ראשי הקלאנים) הם מבני הטוּטסִי. 

תקופת הקולוניאליזם הגרמני 1899- 1916:

בשנת 1899 הפכה בורונדי לחלק מ'מזרח אפריקה הגרמנית', אחת משלוש הקולוניות הגרמניות באפריקה, ושטחה העצום כלל את בורונדי, רואנדה, טנזניה ועוד. הכובש הגרמני היה ידוע באכזריותו כנגד ניסיונות מרד. הגרמנים גבו מיסים בעזרת המערכת המקומית של המלוכה וראשי השבטים. בתחילה התנגד המלך בבורונדי להשפעה האירופאית, ושלא כמו שכנו ברואנדה סירב לשלם מס וללבוש בגדים אירופאים. בתגובה הגרמנים השתמשו בכוח וארגנו מרד נגד המלך שבסופו של דבר קיבל על עצמו את השלטון הגרמני.

תקופת הקולוניאליזם הבלגי 1916-1962:

לאחר מלחמת העולם הראשונה חולקה מזרח אפריקה הגרמנית בין האנגלים לבלגים. רואנדה ובורונדי עברו לידי הבלגים. בשנות השלושים של המאה ה-20, הגדירו הכובשים הבלגיים קריטריונים גופניים להבחנה בין בני טוּטסִי לבני הוּטוּ תוך שימוש ב"אנתרופולוגיה פיסיולוגית" – שיטה בה נמדדו גולגולותיהם של האנשים והוחלט מי משתייך לאיזו קבוצה, בדומה לשיטות שרווחו בתקופה זו באירופה והיוו את המסד התיאורי "המדעי" לתורת הגזע של הנאצים. הטוּטסִי זוהו כגבוהים יותר, יפים יותר, אינטליגנטים יותר, בעלי אף עדין יותר ומצח פחות רחב מזה של בני ההוּטוּ שהיוו את הרוב. הבלגים השתמשו בשונות זו כדי לאשרר את תפיסתם כי בני הטוּטסִי חכמים יותר ו"עליונים" על פני ההוּטוּ, וראו בהם גזע עליון. הבלגים התייחסו לטוּטסִי כשותפים מקומיים לשלטון למרות היותם מיעוט באוכלוסייה. הבלגים הנהיגו מדיניות של עבודות כפייה, בעיקר במטעי קפה, תחת פיקוח של בני טוּטסִי. בכך הוחרפה האיבה וחודדו ההבדלים בין הטוּטסִי להוּטוּ. כדי להשתייך לאליטה השלטונית היה צורך להשתייך לכנסיה. פעילות מיסיונרית הובילה להתנצרות המונית של האוכלוסייה האפריקאית בקולוניות. בשנת 1929 החליטו הבלגים על איחוד תפקידי הצ'יפים וצמצום במספרם ובהזדמנות זו פוטרו רוב הצ'יפים מבני ההוּטוּ, כך שבשנת 1945 לא נותרו צ'יפים מבני הוּטוּ. מהלך זה תרם לריכוזו של יותר ויותר כוח בידי פחות אנשים. בשנת 1948 הפך האזור למנדט בלגי בחסות האו"ם ובשנת 1962 קיבלה בורונדי עצמאות.

ההפיכה הצבאית בבורונדי:

בסוף שנות החמישים ובראשית שנות השישים עזבו הבלגים את האזור וברואנדה השכנה התרחשה מהפכת ההוּטוּ. המוני בני הוטו הדיחו את שלטון המלוכה של הטוּטסִי ובתמיכת הבלגים ערכו בחירות דמוקרטיות.  בתקופה זו שרר חוסר יציבות שלטוני בממלכת בורונדי. בין השנים 1959-1962 נרצחו על פי הערכות כ-50,000 בני הוטו בידי שלטון הטוּטסִי במספר מאורעות דמים. באוקטובר 1965 לאחר ניסיון הפיכה כושל של קציני הוטו, החלו פרעות בבני ההוּטוּ בבורונדי. בתגובה חיילים בני ההוּטוּ רצחו מאות אזרחים מבני הטוּטסִי. הטוּטסִי החליטו לעשות הכול כדי שגורלם לא יהיה דומה לגורלם של הטוּטסִי ברואנדה, על כן החלו להוציא להורג עשרות קצינים בני ההוּטוּ והשתלטו כליל על הצבא והמשטרה. בשנת 1966 התקיימה במדינה הפיכה צבאית כנגד המלוכה, בראשות קולונל מיקוֹמְבוּרוּ. המשטר הצבאי החדש והקשוח, שהונהג בידי קציני טוּטסִי, החל במדיניות של אפליה מחמירה כנגד ההוּטוּ. כל ניסיון התקוממות של ההוּטוּ הוביל למעשי טבח נרחבים באזרחים בני הוּטוּ.

בספטמבר 1969 התבצע במדינה ניסיון הפיכה נוסף שנכשל. תגובתו של השלטון הייתה אכזרית במיוחד: כ-50,000 בני הוּטוּ, שזוהו עם הקבוצות הפוליטיות שניסו לבצע הפיכה, נטבחו בידי כוחות הביטחון; כל ההנהגה הפוליטית של ההוּטוּ הוצאה להורג.

 מרד ההוּטוּ:

בשנת 1971 החל פילוג בשלטון הצבאי של בורונדי, הנשיא מיקוֹמְבוּרוּ טוּטסִי מקְלֶן הימבה, מינה לממשלתו ולתפקידים בכירים בצבא את בני הקלן שלו והדיח אנשי טוּטסִי מקלן בניארוגורו. ביולי 1971 אנשי בניארוגורו הואשמו בניסיון הפיכה כנגד ההימבה. בית דין צבאי הורה להוציא להורג תשעה קצינים בכירים ולכלוא למאסר עולם אחד עשר נוספים, כולם בני בניארוגורו. המשטר הצבאי היה חלש מתמיד והגביר את השימוש באלימות. ב- 29 באפריל 1972 השתלטה קבוצת מורדים מבני ההוּטוּ שנוסדה בטנזניה ורוב חבריה ילידי טנזניה, על העיר רוּמוׂנְג שבמערב בורונדי. עוד באותו היום הותירה הכנופיה לבני ההוּטוּ באזור לרצוח ולבזוז את בני הטוּטסִי. מעשי טבח רבים דווחו על ידי עדים. בעיירה בּוּרוּרִי הסמוכה נרצחו כל האזרחים, החיילים ונציגי השלטונות הטוּטסִי. לאחר שהשתלטו המתקוממים על רצועה של 70 ק"מ על חוף אגם טנגניקה במערב בורונדי, מ רוּמוׂנְג ועד אגם נְִיאַנְזָה שבדרום מערב, הצהירו כי יהרגו כל טוּטסִי וכל הוּטוּ שלא יצטרף אליהם. באזור זה הוכרזה עצמאות של "רפובליקת מָרְטיאַזוֹ" שנשלטה בידי מיליצית מורדי ההוּטוּ הקיצונית. במרד השתתפו לכל היותר אלפים בודדים של בני הוּטוּ, רובם מטנזניה, ונהרגו כאלף בני טוּטסִי. ביוני 1972, בשיאו של רצח העם, עתידה ממשלת הטוּטסִי של בורונדי לטעון כי 25,000 הוּטוּ השתתפו במרד ו-50,000 טוּטסִי נרצחו בו

ההכנות לרצח העם:

המנהיגים מקלן הִימְבַה ניצלו שעה זו, עת שרר כאוס פוליטי בשלטון בורונדי, לשינויים רדיקלים במבנה השלטון. שעות ספורות לפני פרוץ המרד, ב- 29 באפריל, הורה הנשיא מיקוֹמְבוּרוּ לפזר את ממשלתו והרחיב את סמכויותיו. בערבו של יום פרוץ המרד, ב- 29 באפריל 1972, שב מלך בורונדי, נְטָרֶה החמישי, לראשונה מגלות של שש שנים באירופה, כי חשב שבשעה זו הוא יוכל להועיל. עוד באותו הלילה הוא הוצא להורג בארמונו בהוראת הנשיא. למחרת ב- 30 באפריל קבוצה של קצינים בכירים ממוצא טוּטסִי-הִימְבַה, המקורבים לנשיא, התחילו לתכנן את ההשמדה של כל ההוּטוּ בבורונדי. לאחר פרוץ המרד הורה הנשיא להרחיב את סמכויותיו של שר החוץ סִימְבָנְייה והוא מונה להיות גם שר הפנים. ב- 12 במאי נתן השר סִימְבָנְייה "יד חפשית" לתנועת הנוער הקיצונית של הטוּטסִי 'בריגדות הנוער המהפכניות' (JRR). כל בני ההוּטוּ בתנועת הנוער הושמדו עוד באותו היום. מנהיגי תנועת הנוער הונחו להגיש לצבא רשימות של כל ההוּטוּ הלומדים בבתי ספר ובאוניברסיטאות.

ההשמדה :

מרד ההוּטוּ הוכרע תוך ימים ספורים בראשית מאי. מרגע שהוכרע המרד החלה ההשמדה המאורגנת של האזרחים בני ההוּטוּ בבורונדי. תחילה הורו למפקדי הצבא והמשטרה להרוג את כל הפקודים שלהם בני ההוּטוּ, ו-750 חיילים וכ-300 שוטרים נרצחו. הבאים ברשימה היו המורים והתלמידים בבתי הספר התיכוניים והמקצועיים. משאיות ורכבים צבאיים הגיעו לבתי הספר וחיילים ציוו על תלמידים ומורים בני ההוּטוּ לעלות למשאיות, שהובילו אותם לבורות הריגה, לבתי כלא ולמתקנים צבאיים בהם הוצאו להורג. חברי תנועת הנוער (JRR) השתתפו גם הם בהוצאות להורג ובמעשי הטבח ושימשו ככוח איכותי לזיהוי הקורבנות. גם לבתי הספר היסודיים הגיעו חיילים, תחילה אספו את המורים בלבד ולאחר מכן גם את התלמידים. בחודש יוני דווח כי לא נותרו מורים בני הוטו בבתי הספר התיכוניים ובבתי הספר היסודיים נותרו רק 45% מהם. אלפי תלמידים נחטפו מבתי הספר התיכוניים ומהאוניברסיטאות והוצאו להורג. בעיר בוג'ומבורה לבדה, 4,000 תלמידים הועלו על משאיות והובלו לבורות הריגה. אלפי עובדי מדינה וכמרים בני הוּטוּ הוצאו להורג. ברדיו הממלכתי שודרה תעמולה מוסוות הקוראת להרוג הוטו, "לצוד את הפיתון שבדשא". במקרים רבים הגיעו החיילים עם רשימות קורבנות שהוכנו מראש. בני טוּטסִי מתונים נרצחו גם הם. עד סוף אוגוסט דווח כי יותר מ- 200,000 נרצחו ומאות אלפים נמלטו למדינות שכנות, וכי לא נותרו בבורונדי בני הוּטוּ מלומדים.

מלחמת האזרחים:

רצח העם הוביל לעשרים שנות שלטון של הטוטסי בבורונדי. בשנת 1976 קולונל ז'אן-בפטיסט בגאזה הדיח את הנשיא מיקוֹמְבוּרוּ מכיסאו וביצע רפורמות רבות בשלטון. שלטונו של בגאזה היה מתון יותר מקודמו. בשנת 1987 הדיח פיאר בוּיוֹיָה את בגאזה בהפיכה צבאית נוספת. לאחר שעלה לשלטון גברו שוב המתחים בין הרוב ההוּטוּ במדינה למיעוט הטוטסי השליט. בשנת 1988 נרצחו עוד כ-25,000 הוטו בצפון בורונדי במאורעות שפרצו מחשש להפיכה. האלימות הציפה שוב את הרחובות ועשרות אלפים נהרגו במה שהפך למלחמת אזרחים של ממש. בשנת 1991, בלחץ המערב, בוצעה רפורמה דמוקרטית ראשונה במדינה ונקבע מועד לבחירות. ביולי 1993 נבחר הנשיא ההוּטוּ הראשון בבורונדי. שלושה חודשים לאחר היבחרו נרצח הנשיא על ידי קצינים בני טוּטסִי. הרצח היה לטריגר למאורעות דמים נוספות, אלפי איכרים בני הוטו החלו להתמרד בבני הטוּטסִי שהיוו האליטה של המדינה ועדיין שלטו בה. הטוּטסִי וההוּטוּ הרגו זה בזה בפורענות איומה, יותר מ- 100,000 אזרחים נהרגו באותה שנה ויותר מחצי מיליון נמלטו למדינות שכנות. מלחמת האזרחים הרצחנית הזו הייתה גורם מכריע להתפרצותו של רצח העם ברואנדה באפריל 1994 בו רצחו בני הוטו קרוב למיליון בני טוּטסִי בשלושה חודשים. המלחמה נמשכה לאורך שנים רבות אך ככל שנמשכה פחתו מעשי הטבח כנגד אוכלוסייה אזרחית. כ- 300,000 בני אדם נהרגו במלחמת האזרחים עד ראשית שנות ה- 2000. למעשה בחמישים שנות העצמאות הראשונות של בורונדי נהרגו יותר מ-500,000 בני הוטו ויותר מ-100,000 בני טוטסי, רובם אזרחים, בזוועות המונים.

המצב כיום:

בדו"ח משותף של האו"ם ושל ממשלת ארה"ב שפורסם ביוני 2002 נטען כי הפשעים בשנת 1993 היו פשעי רצח עם וכי יש לחקור את ההתרחשויות בשנת 1972 שכן ניכר כי התבצע שם רצח עם שיטתי ומאורגן ויש לתת על כך את הדין. בקיץ 2005 נבחרה הממשלה המעורבת הראשונה בבורונדי שלאחר מלחמת האזרחים, אך זו לא הצליחה להחזיק למשך זמן רב. בשנת 2010 הידרדרה המדינה שוב לאלימות פוליטית ברוטלית בין הוטו לטוּטסִי. באוקטובר 2011 הקימה ממשלת בורונדי, בלחץ המערב, וועדת אמת ופיוס אשר אמורה הייתה להגיש דו"ח לפרלמנט עד דצמבר 2012 בנוגע למלחמת האזרחים. הוועדה לא הגישה דו"ח וכנראה גם לא פעלה. דוח של Human Wright Watch משנת 2012 מתאר מספר מעשי טבח שהתבצעו בבורונדי בשנים האחרונות וקובע כי עשרות מנהיגים ופעילים פוליטיים נרצחו בידי הממשלה מאז 2010. הדו"ח מזהיר מפני תנועת נוער המחומשות ומאומנות על ידי הממשלה. בינואר 2012 דווח כי ממשלת הטוּטסִי השחיתה באמצעות דחפורים בורות הריגה, בהם נרצחו יותר מ- 430 בני הוטו בשנת 1995. נראה כי במצב הנוכחי קיימת סכנה כי רצח עם נוסף יפרוץ בבורונדי וכן כי כל הראיות לרצח העם שהתרחש בשנת 1972 יושמדו, עד כי רצח עם זה לא יוכר לעולם.

 

*מאמר זה נכתב בעזרתו של החוקר הצרפתי ד"ר רנה למרשנד

Comments are closed.