רצח עם ההררו

כשיצאו בני ההררו למרד בכובש הגרמני הם לא שיערו שכך יגמר הדבר. התבוסה שנחלו בני ההררו לא הספיקה לגרמנים, שהחליטו להשמיד את כל בני ובנות ההררו, באופן שיטתי ומאורגן. בני הנאמה שהצטרפו למרד ההררו הושמדו גם הם.

רקע:

החל מסוף שנות השמונים של המאה התשע עשרה שלטו הגרמנים על קולוניה בדרום מערב אפריקה בשטח בו נמצאת היום המדינה נמיביה. במקום חיו קבוצות שונות, בהן הנאמה (Namaqua), וההררו (Herero) והדמארה (Damaqua).  ההררו הם עם של חקלאים מגדלי בקר שמנה בימים ההם  כ-75,000 נפשות, הנאמה היו גם הם חקלאים ומספרם מנה כ-20,000 נפשות. העמים המקומיים ניסו להתקומם מספר פעמים נגד הגרמנים, והללו נהגו בהם ביד קשה. ניתן להבין זאת מדבריו של מפקד הכוחות הגרמניים שכבשו את המקום, קורט פון פרנסואה, שאמר כבר בשנת 1888 כי "רק קשיחות חסרת פשרות תוביל להצלחה (בקולוניה)". מושל הקולוניה הגרמנית, תיאודור לויטווין, אמר כי "בעוד 15 שנה לא יישאר הרבה עבור הילידים, אך יש לשמור זאת בסוד, שכן אחרת המהפכה תהיה בלתי נמנעת". הגרמנים השתלטו על כמעט רבע מאדמות ההררו ותכננו מסילת רכבת שתחצה את השטח המדובר. במקרה אחר אמר לויטווין כי תוצאתה הסופית של מדיניות הקולוניה תהיה שהילידים יגיעו לפת לחם.

בקרב ההררו וכן בקרב עמים אחרים קמו קולות של התנגדות אל מול מדיניות הגרמנים. סמואל מהררו (Samuel Maharero) , מנהיג מקרב ההררו, החליט להשיב מלחמה. הוא כתב למנהיג של עם אחר כי "האומות החלשות שלנו ברחבי אפריקה צריכות לעמוד אל מול הגרמנים, לא לתת להם שיחסלו אותנו ויחיו רק הם בארצנו", אך למעשה עמדו ההררו לבדם אל מול הגרמנים.

ההשמדה:

המרד פרץ בינואר 1904. ההררו החלו תוקפים חוות של לבנים. הם רצחו 150 מתיישבים וסוחרים גרמנים, אך כיבדו את פקודתו של מנהיגם וחסו על נשים, ילדים ולבנים שאינם גרמנים. לאחר כמה קרבות קשים התגברו הגרמנים חיש מהר על ההררו תוך שימוש באלימות רבה ואכזריות ותגבור הכוחות באיזור.

במאי 1904 התמנה הגנרל לותר פון טרוטה למפקד הכוחות הגרמניים. הוא דיווח למושל לויטווין, שהקייזר וילהלם השני רוצה ניצחון בכל מחיר. עוד לפני שהגיע לדרום מערב אפריקה ביוני 1904 הצהיר פון טרוטה כי הוא מתנגד להצהרתו המתוכננת של לויטווין לחון את בני ההררו החפים מפשע, בטענה ש"לא ניתן לנהל מלחמה אנושית נגד כאלה שאינם אנושיים" ומאוחר יותר הוסיף: "בכוונתי להשמיד את השבטים המורדים בנהרות של דם ונהרות של זהב. רק לאחר עקירה מוחלטת יוכל דבר מה לשוב ולהופיע".

טרוטה פרש כוחות רבים סביב אזורי המחיה של 60,000 אנשי הררו, שבהם גידלו את עדריהם, והשאיר פתח מילוט לכיוון דרום מזרח אל תוך מדבר אומהקה. ב-11 באוגוסט החלה המתקפה. הגרמנים הרגו גברים, נשים וילדים, וחיסלו את הפצועים והשבויים. מספר ההרוגים בקרב ההררו הגיע במהירות ל-5,000 הרוגים ו-20,000 פצועים. היחידות הגרמניות השתלטו על מקורות המים והכריחו את ההררו ששרדו לברוח אל המדבר. כוחות הצבא שרדפו אחריהם טבחו כמעט בכל מי שמצאו ובנוסף הרעילו את בורות המים במדבר.

עד סופו של חודש ספטמבר הצליחו הגרמנים להשמיד ביעילות את רוב אנשי ההררו. ב-2 באוקטובר 1904 פרסם טרוטה את צו ההשמדה. הוא הצהיר: "אנשי ההררו חייבים לעזוב את האדמה הזאת. אם לא יעשו כן אכריח אותם בעזרת הנשק הגדול (ארטילריה) […] לא נקבל יותר נשים וילדים, אלא נגרש אותם בחזרה או נירה בהם". ההררו ברחו אל המדבר, שם, כאמור,  הרעילו הגרמנים את מקורות המים. ב-4 באוקטובר 1904 כתב פון טרוטה לראש המטה הכללי: "אני מאמין שהאומה צריכה להיות מושמדת כאומה […] אני חושב שעדיף שהאומה תעלם כולה מאשר שתזהם את חיילינו".

בני הנאמה, ראו את שאירע להררו והחלו לנטוש את הגרמנים ולהתמרד. המתיישבים הגרמנים קראו מפורשות להשמדת הנאמה. בני ההררו והנאמה שנכנעו נשלחו למחנות ריכוז, וכשליש מהם מתו בדרכם אליהם. במחנות הריכוז מתו רבים ממחלות: טיפוס, אבעבועות ומחלות אחרות. עבודת פרך נכפתה עליהם, והם ספגו מכות והצלפות שוט משוביהם. בני הררו רבים נתלו והנשים נאנסו והיו לשפחות מין.  בסך הכול נספו כ-65,000 מבני ההררו (80 אחוזים מאוכלוסיית ההררו) ו-10,000 מבני הנאמה (50 אחוזים מאוכלוסיית הנאמה).

לאחר הרצח:

במקביל לרצח העם ההררו והנאמה פרץ במזרח אפריקה הגרמנית מרד המאג'י מאג'י 1905–1907. הגרמנים השיבו למרד זה ביד קשה ותגובתם גרמה למותם של 100,000 – 200,000 בני אדם.

ב-1908 פורקו המחנות, אך על ההררו נאסר להחזיק בנשק, באדמות או בפרות, והם שימשו עובדי כפייה. רק אלף מבני ההררו חצו בהצלחה את המדבר, פחות מאלפיים אחרים ברחו צפונה או דרומה. לסיכום נכתב: "העונש הגיע לסיומו. ההררו חדל להיות שבט עצמאי". כוחות גרמניים אספו את 17,000 בני ההררו הנותרים והפכו אותם לעבדים בכפייה במחנות ריכוז. ההררו איבדו את רכושם, פרנסתם, החופש שלהם והקהילה שלהם. 

הכרה והכחשת רצח העם:

בשנת 1985 דו"ח ואיטאקר של ארגון האומות המאוחדות הכיר בכך כי הניסיון הגרמני להשמיד את בני ההררו והנאמה בדרום מערב אפריקה היה אחד הנסיונות המוקדמים של רצח עם במאה ה-20. בשנת 1998 נשיא גרמניה רומן הרצוג ביקר בנמיביה והביע חרטה אך לא התנצל באופן רשמי. רק ב-2004, באירוע למלאת 100 שנה לתחילת המרד, שרת הסיוע והפיתוח הגרמנית, היידמארי ויצ'ורק-צויל, התנצלה בשם ממשלת גרמניה והצהירה כי: "אנו הגרמנים מקבלים את האחריות ההיסטורית והמוסרית שלנו ואת האשמה". יחד עם זאת גרמניה סירבה לשלם פיצויים. רוב הגרמנים אינם מכירים את רצח ההררו והנאמה והוא איננו נלמד במערכת החינוך הגרמנית ולא מוזכר על ידי מוסדות גרמניים.

 

*מאמר זה נכתב בעזרת של החוקרים ד"ר בנימין נויברגר וד"ר יורגן זימר

Comments are closed.