סומליה 1988-1989

בשנים 1969 – 1990 שלט בסומליה הרודן זיאד בארה שהנהיג מדיניות מפלה כנגד שבט איסק, בני האיסק החיים בצפון סומליה החלו להתנתק מהמדינה בהדרגה. בשנת 1988 הורה השליט בארה להשמיד את השבט וצבאו החל להפציץ את עריו לטבוח בבני השבט. בתוך כשנה הרג צבאו של בארה יותר מ- 100,000 מבני האיסק.

 רקע:

 בשנת 1960 הכריזה סומליה על עצמאות כאיחוד של מחוזות שהיו עד אז מושבות של בריטניה ושל איטליה. בשנת 1969 התחוללה הפיכה צבאית בסומליה בראשות הרמטכ"ל זיאד בארה. בארה חיסל את הדמוקרטיה הסומלית והנהיג משטר קומוניסטי אסלאמי, בשיתוף פעולה גבוה עם בריה"מ שמכרה לו נשק ששימש למלחמה באויבים מבפנים ומבחוץ. בשנת 1977 פתחה סומליה במלחמה עם אתיופיה בניסיון לכבוש את מדבר אוגאדן שבו חיו סומלים נוודים אשר רובם בני שבט אוגאדן, שבטה של אמו של בארה.

 המלחמה נמשכה קרוב לשנה וסומליה הובסה. התבוסה הובילה למשבר כלכלי גדול ומיליון פליטים ממדבר אוגאדן נסו לשטחי סומליה. רבים מהם לסומלילנד שבצפון סומליה, אזור בו ישב שבט איסק. היציבות היחסית במשטרו של בארה התערערה. בשנת 1979 לאחר שנתיים קשות של משבר בארה פנה למערב והפנה עורף לבריה"מ שתמכה בו לפני כן. משטרו של בארה החל להתפורר: בני מפלגתו החלו לחתור תחתיו, בני שבטו ובני שבטים אחרים שהיו מופלים תחת שלטונו החלו להתנגד למשטרו, המפלגות האופוזיציוניות (מהשבטים השונים) הקימו כוחות צבאיים, מלחמת אזרחים החלה.

 לאורך שנות שלטונו קידם בארה בני שבטים שונים בכדי לבסס את שלטונו. בתחילה קידם אינטרסים של שבט אחד ודיכא אחר ולאחר מכן קידם שבטים שדוכאו קודם וחזר לדכא שבטים שקודמו. רק את שבט איסק, שבט גדול שחי בצפון המדינה לא קידם אף פעם ולא שיתף במנגנוני השלטון.

 מאמציו של בארה להשתלט על סחר הבקר והגת של סוחרי האיסק ויישובם של פליטי אוגאדן על שטחי שבט איסק החריפו את הסכסוך בין שבט איסק לשבטים הדרומיים שבשלטון. מספר שבטים בהובלת שבט איסק הקימו מחתרת חמושה בשם 'התנועה הלאומית הסומלית' (SNM). בתגובה לכך ממשלת סומליה חימשה את הפליטים משבט אוגאדן על מנת להשתמש בהם כחיילים נגד בני שבט איסק. בנוסף עודדה הממשלה את הפליטים לתבוע בעלות על הקרקע ולגרש את בני שבט איסק. כוחות הגרילה המצוידים בקושי של ה-SNM תקפו מספר מחנות פליטים של שבט אוגאדן ומספר מתקנים ממשלתיים בצפון סומליה בשנת 1988. בארה הגיב באכזריות.

 ההשמדה:

 ב- 27 במאי 1988 הורה זיאד בארה על השמדת כל בני האיסק. כוחות צבאים בפיקודו של מפקד הצבא מוחמד סעיד הרסי פתחו בהפצצה אווירית ובהפגזת ארטילריה על שלוש הערים בהן חיו בני שבט איסק: הרגיישה, ברברה ובאורו. בנוסף תקפו כפרים ומאהלים בהם חיו בני השבט. כוחות צבאיים רגליים חיסלו את הנמלטים מהערים ולאחר שהערים הוחרבו כליל נכנסו להשלים את המלאכה בהרג ישיר. גופות רבות נתמנו בקברי המונים.

 הגנרל סעיד הרסי דיווח לבארה כי לא ניתן להשמיד את כל בני האיסק מפני שהם רבים מידי. אז החלו להצעיד את בני האיסק במדבר לכיוון אתיופיה. רבבות מתו מרעב וצמא בדרך. העיר הרגיישה שמנתה לפני התקיפה 350,000 בני אדם ננטשה כליל. האזור כולו נבזז, העדרים נלקחו, החקלאות נהרסה ומוקשים פוזרו בכל מקום. לפי הערכות שונות נהרגו במשך פחות משנה יותר מ- 100 אלף בני האיסק. יותר מחצי מיליון בני האיסק נמלטו לאתיופיה, כחצי מיליון נוספים איבדו את בתיהם והפכו לפליטים בצפון המדינה.

 לאחר הרצח:

 לאחר שנהרסו וננטשו שלוש הערים בצפון סומליה הן יושבו מחדש על ידי בני שבט אוגאדן ושבטים אחרים המקורבים לשלטון. 300,000 בני איסק נשארו במחנות פליטים באתיופיה ואלפים נוספים ברחו מאפריקה. בשנת 1989 לאחר לחץ רב של ארגוני זכויות אדם ובראשם אמנסטי הפחיתה ארה"ב את התמיכה והחימוש בממשלת סומליה ובעקבות כך בשנת 1990 נפל שלטונו של זיאד בארה אשר ברח לניגריה. לאחר שבארה ברח נפתחה בסומליה מלחמת אזרחים הנמשכת עד היום; מאות אלפי בני האיסק חזרו לצפון סומליה והכריזו על עצמאותה של סומלילנד, חבל ארץ בגודל של כשליש מסומליה. סומלילנד מתפקדת כמדינה עם בחירות דמוקרטיות, מטבע ומוסדות שלטון הנמצאים בעיר הבירה הרגיישה, אולם היא לא זכתה להכרה רשמית של אף מדינה בעולם.

 בשנות התשעים נחפרו כברי האחים בסומלילנד וחלק מהמנוחים זכו לכבורה מחדש. בטקסי הכבורה נזכר רצח העם שעברו בני האיסק. אלא שרצח האיסק לא הוכר על ידי אף מדינה בעולם, ואף גוף בין לאומי כרצח עם. בשנת 1998 הוציא משרד ההגנה של ארצות הברית הודעה רשמית העוסקת במדיניות הממשלה הסומלית כלפי שבט איסק. בהודעה לא מוכרעת השאלה האם בוצע בבני איסק רצח עם. כמו כן, בהודעה נמסר כי נהרגו כ- 5,000 בני איסק בהפצצות על הערים.

 

Comments are closed.