דו"ח דרפור 2018

03/08/18
במשך עשרות שנים הייתה קיימת מתיחות בין השבטים האפריקאים בדרפור לשלטון הערבי בסודאן. מתיחות זו באה לידי ביטוי גם בלחימה של ארגוני מורדים כנגד צבא סודאן. בתחילת שנות האלפיים החל להתגבש הסכם שלום בין דרום סודאן לסודאן. בהסכם זה התגבשה גם הקמת מדינת דרום סודאן שמכילה חצי מעתודות הנפט של סודאן. שליטי סודאן הבינו כי אם תימשך לחימה בדרפור, הם עלולים להפסיד את האזור הפורה בנפט וזהב. מתוך כך הוחלט ב-2003 כי הלחימה בדרפור תעשה בשיטת "אדמה חרוכה", כלומר הרס טוטאלי של החיים האפריקאים בדרפור באופן שיטתי.
מאז 2003 ועד היום, צבא סודאן ומיליציות ערביות מקומיות ה- ג'נג'אוויד חיסלו את רובם המוחץ של הכפרים האפריקאים בדרפור בשיטתיות. מעל לחצי מיליון בני אדם נרצחו, מעל לשלושה מיליון בני אדם נעקרו מבתיהם. כיום אין כמעט כפרים אפריקאים בשטחה של דרפור. שבטי הפור, הזִיגָאוָוה והמָסָלִיט חיים בעיקר ב-51 מחנות העקורים בדרפור. ובאשר לגורלם נפרט בדו"ח.
עיקרי הדו"ח:

  1. "אדמה חרוכה"  –צבא סודאן לצד מיליציות הג'ינג'אוויד, בגלגולן הנוכחי ככוחות ה-RSF, ממשיך במדיניות ה"אדמה החרוכה" הכוללת הפצצות אוכלוסייה אזרחית, תקיפת כפרים ושריפתם, בעיקר באזור ג'אבל מארה. ג'אבל מארה הוא אחד מהאזורים האחרונים שנמצאים בשליטת המורדים. התקיפות מובילות לעקירתם של מאות אלפים.
  2. רצח עם בהתשה מחנות העקורים בדרפור נמצאים במצב של התדרדרות מתמדת בעקבות מחסור במזון, מים, סניטציה ורפואה, וזאת לצד מעשי טרור במחנות ועלייה מתמדת בכמות העקורים, בעיקר באזור ג'אבל מארה.
  3. חוסר אפקטיביות של כוחות שמירת השלום כוחות שמירת השלום של האו"ם אינם מצליחים לבצע את תפקידם. זאת משתי סיבות עיקריות:
    1.  חסימה אקטיבית של כוחות שמירת השלום על ידי ממשלת סודאן.
    2.  אוזלת יד, הסתרת נתונים וגניזה של דו"חות האו"ם עצמו.
  4. שינוי דמוגרפי  ממשלת סודאן מחליפה את תושבי הכפרים האפריקאים שהוברחו למחנות העקורים באנשי שבטים ערבים.
  5. מגמה הפועלת לסגירת מחנות העקורים ממשלת סודאן הודיעה כי בכוונתה לסגור את מחנות העקורים. בפני העקורים עצמם עומדות שלוש אפשרויות:
    1. לחזור לכפרים שמהם ברחו. שם הם עלולים להיתקל במתיישבים חדשים אשר רוצחים אותם ופוגעים בהם או לגלות שהכפר נותר נטוש, ולידו נמצאים אנשי הג'ינג'אוויד שמטילים את אימתם.
    2. להפוך את המחנה ליישוב קבע משמעות הדבר היא הפסקת הסיוע ההומניטארי.
    3. הגירה לערים הקיימות בדרפור גם כאן ללא סיוע הומניטארי או רכוש.

מסקנות:
דרפור הינו חבל ארץ בגודלה של צרפת. בתוכו יש אזורים שבהם מתקיימת לחימה, כגון ג'אבל מארה, ואזורים אחרים אשר בהם לא מתקיימת לחימה בעת זו. מעבר לגזל השטחים העצום שהחל בתחילת רצח העם וממשיך גם כעת, ישנם כיום ארבעה גורמים אשר מהווים סכנת חיים תלויה ועומדת לדרפורים, גם באזורים שבהם לא מתקיימת לחימה ברגע נתון זה:

  1. מיליציות הג'נג'אוויד שולטות כעת בכל שטחה של דרפור. הן בעלות כלי נשק חזקים יותר, רכבים משוכללים יותר ולגיטימציה עולמית היסטורית לבצע באפריקאים ככל העולה על רוחן.
  2. מבצעי רצח העם החמור ביותר במאה ה-21 עדיין עומדים בראש המדינה. הם בעלי לגיטימיות עולמית הולכת וגוברת, על אף צו ההסגרה לבית הדין הבין לאומי בהאג מ-2009. עומר אל באשיר, נשיא סודאן, ועוזריו מסתובבים באופן חופשי בין מדינות אפריקה ואינם באים על עונשם.
  3. מתקיים רצח עם בהתשה במחנות העקורים בדרפור.
  4. אין הגנה לחוזרים מרצון.

לעיון בדו"ח המלא:  2014-2018 דוח דרפור