חום אנושי 2018 – סיוע לילדי פליטים בסוריה

05/03/18

ברטולד ברכט כתב:

"כְּשֶׁהָרֶשַׁע בָּא כְּמוֹ גֶּשֶׁם נוֹפֵל, אִישׁ אֵינוֹ קוֹרֵא עוֹד:
עֲצֹר!

כְּשֶׁהַפְּשָׁעִים נֶעֱרָמִים, הֵם נַעֲשִׂים בִּלְתִּי-נִרְאִים.
כְּשֶׁהַסֵּבֶל נַעֲשֶׂה לְלֹא-נְשּׂא, אֵין שׁוֹמְעִים
עוֹד אֶת הַצְּעָקוֹת.
גַּם הַצְּעָקוֹת נוֹפְלוֹת כְּגֶשֶׁם-קַיִץ."

אדם אחד אינו יכול לשאת את הסבל שנעשה "ללא נשׂא", האנושיות שבו מחווירה, הוא עוצם עיניו וסותם אזניו כדי לא לשמוע עוד את הצעקות שהפכו לחלק בלתי נפרד מפס הקול של חיינו. אך יש הבדל בין אדם יחיד לבין התאגדות של אנשים, תנועה, שמנסה לפקוח את עיניה, לפקוק את אזניה ולהביט, אפילו במקצת, לרוע בפנים.

ב- 11 למרץ 2011 החלה מלחמת האזרחים סוריה. מזה שבע שנים, אזרחי סוריה חיים במציאות נוראית, מלחמה שהחלה בקריאה לדמוקרטיה והפלת משטרו המדכא של אסד והתגלגלה למרחץ דמים בעל צדדים לוחמים רבים. מאחורי כל צד לוחם עומדת מעצמה המחמשת, מכלכלת ותומכת בכוחות הלוחמים. במרכז המאבקים הפוליטיים העולמיים נמצאים אזרחי סוריה. הם אלו הסובלים מהמלחמה ומשלמים את "המחיר" בתור ה"קלף הפוליטי" שעליו משחקים, בתור יעדי הכיבוש. המלחמה המתמשכת הביאה מעל ל- 12.5 מיליון בני אדם (כ- 5 מיליון ילדים) להיעקר מבתיהם ועל פי הערכות שונות למעלה מ500,000 בני אדם נהרגו במלחמה זו. תושבי הערים, הכפרים ומחנות הפליטים והעקורים נמצאים במצב הומניטארי סיפי שסיומו אינו נראה באופק.

המצב הקשה בו שרויים אזרחי סוריה כולל מחסור בחשמל, מזון, מים נקיים, נגישות לרפואה ומחסור באמצעי חימום שמהווים מצרך מציל חיים. מצב זה אינו משתפר עם הזמן ואזרחי סוריה מאבדים את התקווה לחיות חיים שלווים ובטוחים בארצם. מציאות זו  מתחוללת מצידו השני של גבול הצפון של מדינת ישראל.

בשנים האחרונות ערכה תנועת הנוער העובד והלומד יחד עם הוועד למאבק ברצח עם שלושה מבצעים דומים דרך "מנהלת שכנות טובה", היחידה הצה"לית שאחראית על הסיוע ההומניטרי בסוריה. הפעם, הם התקשרו אלינו. בתוך כמה שעות הוחלט לצאת למבצע נוסף.

יעדי המבצע הונחו:

  1. איסוף שמיכות, מעילים, כובעי צמר ושקי שינה למען העברתם לפליטים ועקורים בסוריה.
  2. במקביל, יתקיים מבצע גיוס כספים ארצי לטובת רכישת טיטולים ותרכובות מזון לתינוקות.

הארגזים הוזמנו במיוחד מהמפעל ופוזרו בנקודות האיסוף, רכזי הנקודות העבירו פעילות חינוכית לחניכיהם. הציוד התחיל לזרום לנקודות האיסוף, הציוד מוין על ידי החניכים לפי שמיכות, שקי שינה, ציוד לתינוקות, גברים, נשים, ילדים והוכנס לארגזים. משם אספנו את הארגזים המוכנים במשאיות במהלך שארך כמה ימים. במקביל החל פרויקט גיוס הכסף למימון המבצע ורכישת הטיטולים והתמ"ל. בשלב האחרון הציוד הובא לנקודה המרכזית בקיבוץ רביד, שם אחרי מיון וטיוב נוסף של הציוד הגיעו המשאיות של המנהלת לקחת את הארגזים אל מעבר לגבול. בכסף שגייסנו רכשנו מאות אריזות של טיטולים ותמ"ל שעברו למנהלת. כך נעשה שבמהלך בזק נאספו כ- 600 ארגזים מלאים בציוד ומעל ל- 20,000 שקלים. יעדי המבצע הושגו.

החברה הישראלית התגייסה למבצע בעֹצמה ובחפץ לב. כאלף אנשים לקחו חלק פעיל במבצע, חניכי הנוער העובד והלומד מהקינים בעיר, בקיבוצים, ביישובים ערבים וביישובים דרוזים; בני נוער מבתי ספר במודיעין, בפתח תקווה, ברמלה, בוואדי חמם ועוד. בנוסף לכך מאות אנשים תרמו כסף בפרויקט מימון ההמונים שלנו, תרמו בגדים ושינעו ציוד לנקודות האיסוף שלנו במכוניות הפרטיות שלהם.

העובדה הזו משמחת ומעלה תקווה. הנה אדם יכול לקחת חלק בהתאגדות ולהזיז את המציאות, אפילו אם בכמה מילימטרים, לכיוון הטוב. הנה הרוע לא בא כגשם אלא כמצוקה ייחודית, נראית, חיה, שאפשר להתייחס אליה ולשנותה, אפילו אם במעט.

פעולה של אלף ידיים דורשת מדריכות טובות, חניכים מסורים, מתכנתות אתרים, אנשי יח"צ, מפעילי תקשורת רשתות, נהגי משאיות, מיצרי ארגזים, גרפיקאים, מפעילי אתרי מימון, מקדמי תרומות בחו"ל, מוקד פניות ציבור, מנהלת חשבונות ועוד. כל אלה עוד בלי להזכיר את התהליך החינוכי!

פעולה של אלף ידיים דורשת שיחה ואמון. המון שיחה ואמון. אפשר לומר שהאתגר המרכזי היה להצליח לשוחח את התוכן ואת מטרת המבצע עם כל אחד ואחת. שלא ירגישו שהם עבדו לשווא, שיעמדו במשימותיהם, שייפגשו עם הציבור שעליו הם אחראים, שיתמודדו עם הפעולה הבלתי נסבלת – להפוך את גשם הצעקות למצוקה ייחודית, נראית, חיה וגם להתמודד עם ההשפעות של החוויה הזו.

"העולם שכח אותנו" זעק הבלוגר הסורי בחאלב אל מול המצלמה. זעקה מקפיאה זו פילחה לי את הלב. העלבון הכפול, חייהם חוסלו ונהרסו בזמן שהעולם צפה דרך מסכים בתמונותיהם המרצדות שותתות הדם. האדם היחיד, לא יכול לסבול את הזוועה, חסר אונים וקר זיפזפ לתכנית הריאלטי בערוץ השני. אני חושב ששמו של המבצע, "חום אנושי", הוא מדויק. הדיוק משום שחומו של המעיל שהגיע ליליד הסורי, בדומה לעלבון, הוא כפול. החום הפיזי והחום שהוא תשובה לזעקתו המקפיאה של קורבן המלחמה. אנחנו גם העולם, ואנחנו, לא שכחנו אתכם.