נאום בהפגנה לקראת דיון להכרה ברצח העם הארמני – הצהרת תמיכה 5.7.2016

05/07/16

בשבת האחרונה התבשרנו לדאבוננו על מותו של אלי ויזל.

ויזל אשר שרד את אושוויץ בנערותו, הפך עם השנים לאחד הדוברים החשובים ביותר של העם היהודי בכל הקשור בזכרון שואה ולקחיה. ויזל אשר זכה בפרס נובל לשלום על תרומתו להנצחת השואה, בחר לעסוק במניעתן של רציחות עמים נוספים באמצעות חינוך והנצחה.

בשנת 2005, בנאומו בפני העצרת הכללית של האו"ם, בציינה לראשונה את זיכרון השואה במלאת 60 שנה לשחרור אושוויץ, אמר ויזל – "העבר הוא ההווה, אך על העתיד עדיין ניתן להשפיע. אלה ששרדו את אושוויץ מטיפים לתקווה ולא ייאוש. השאלה שתמיד נשארת איתנו – האם העולם למד את הלקח?"

כמעט עשרים שנים קודם לכן,  בראיון שנערך איתו, הבהיר ויזל מהו הלקח עליו מדבר – "ההיפך של אהבה אינו שנאה, כי אם אדישות. ההיפך של חיים אינו מוות כי אם אדישות לחיים ולמוות. ההיפך של שלום אינו אלא אדישות לכיעור שבמלחמה וליופי שבשלום".

אותה האדישות בצורתה המכוערת ביותר,  מוצאת את ביטויה ביחסי העמים, כאשר חומרנות ופוליטיקה מביאות להכחשה והשכחה של קורבנות ובכך מסמנת את הדרך לנטילת חיי אדם בידי מרצחים עתידיים.

עד היום, בשם אינטרסים דיפלומטיים ופוליטיים, נמשכת ברחבי העולם הכחשתו של רצח העם הארמני, למעלה ממאה שנים לאחר שהתרחש.

כפי שציין היטלר בעצמו, השקר והשכחה של רצח העם הארמני התירו את דמם של יהודי אירופה בידי הכורת הנאצי. אך אנו לא היינו האחרונים לשלם מחיר זה;

השתיקה לנוכח השקר מתירה את רצח העם המתחולל בדרפור שבמערב סודאן מזה כ-13 שנים, לנגד עיני העולם כולו.

ניסיון ההשמדה של בני הדת היזידית בעיראק ובסוריה בידי מרצחי דאעש, מתאפשר בזכות שתיקת העולם.

מדינת ישראל נלחמת מלחמת חורמה בהכחשת השואה. מאבק זה איננו שלם אם לא מתלווה אליו מאבק חסר פשרות בהכחשה המתמשכת של רציחות העמים באשר הן ורצח העם הארמני בפרט.

דיפלומטיה שמטרתה פיוס ושלום לא תשיג מטרה זו אם בבסיסה יעמוד שקר. הפוליטיקה לא תהיה אלא אחיזת עיניים אם לא נעמוד על ההכרה שנעשה עוול, שישנה אמת.

ברית הקורבנות אינה עמידה על אינטרס פוליטי משותף בלבד, אלא ברית שתכליתה מיגור התופעה.

המאבק על הזיכרון אינו רק מאבק על העבר, אלא גם על ההווה ועל העתיד;

באמצעות חינוך לזיכרון רצח העם הארמני המוכחש במשך מאה שלמה, נאבק על זכות הקיום של כל העמים ועל כך שתופעה זו לא תחזור, כפי שקרה שוב ושוב מאז.

בוועידה העשירית של תנועת הנוער העובד והלומד שנערכה בקיץ שעבר הוחלט:

  • התנועה רואה בהתנגדות לרצח עם חובה מוסרית של כל אדם וחברה. התנועה תפעל ליצירת מודעות ציבורית לרציחות עם ולגיבוש ציבור רחב שיתנגד להן, יפעל להפסקתן ולמניעתן ולמען סיוע לקורבנותיהן.
  • התנועה מכירה ברצח העם הארמני וקוראת למדינת ישראל להכיר רשמית ברצח העם הארמני.

בהמשך להחלטות אלו, אנו חברי תנועת דרור ישראל  והוועד למאבק ברצח עם קוראים למדינת ישראל לעגן בחוק את ההכרה ברצח העם הארמני ולקבוע לו מועד ציון ממלכתי, לאסור על הכחשתו ולהכניסו כתוכן חובה לתכנית הלימודים.

לקריאה נוספת על העצרת והדיון במליאת הכנסת: כאן