המשבר והפליטים

16/09/15

מבוא

בשבועות האחרונים מסקרים כלי תקשורת בעולם כולו בנמרצות יוצאת דופן את "משבר הפליטים באירופה". הדיווחים מתארים גל אדיר של מאות אלפי פליטים המציפים את היבשת ומאיימים על אופייה, זהותה, תרבותה ותושביה. הקבוצה העיקרית מבין פליטים אלו הם סורים שהחלו לברוח מאז פרוץ מלחמת האזרחים במדינה. אליהם מצטרפים פליטים נוספים מכל רחבי המזרח התיכון ומחציה הצפוני של אפריקה. מספר הפליטים בעולם עומד כיום על כ-60 מיליון איש, והוא הולך וגדל.

בכדי להצליח לתפוס את משמעותה של התופעה הזו, יש לעמוד על הנסיבות, האינטרסים וההחלטות הגאו-פוליטיות שהביאו להיווצרותה. בנוסף לכך יש להכיר בהשפעות הפוליטיות, החברתיות והפסיכולוגיות הנלוות לתופעת ההגירה ההמונית, ולהבין את התוצרים האפשריים שיכולים להיות לה על עולם האדם בו אנו חיים.

פרולוג

המשאית שנמצאה בצד הכביש המהיר בודפשט-וינה, ובה 71 גופות, ואיילאן, הילד הסורי-כורדי שנמצא מת בחופה של טורקיה יחקקו בזיכרון כסמלי "משבר הפליטים".[1] כ-30,000 מהגרים טבעו למוות בים התיכון בשנים 2000-2015,[2] והנה הם ממשיכים לטבוע מדי יום.[3] לצערנו, המוות ההמוני הזה לא מערער את סדר היום במדינות המערב. הוא איננו הגורם לתרועות התקשורת בימים האחרונים. הכותרות על "משבר הפליטים" מופיעות דווקא בגלל אלו שמגיעים חיים וברצונם לחיות מערערים את הסדר האירופאי.

אירופה סוערת. הניצולים, החלכאים והנדכאים מתפרצים בשעריה. התקשורת קוראת לזה: "משבר הפליטים" (Refugees Crisis). אך לפני שנתיים, כשמספר הסורים שנעקרו מביתם הגיע ל-9 מיליון, ומספר הקרבנות למעל 100,000 בני אדם, אף אחד לא דיבר על "משבר הפליטים". הוא לא היה קיים. וגם היום, איש אינו מתעניין ב-4 מיליון הפליטים הסורים המורעבים במחנות סגורים בלבנון, ירדן וטורקיה, ובמיליוני הפליטים הדארפורים שנמקים כבר 12 שנים במחנות המוות במערב סודאן. מיליוני העירקים שברחו מאימת דאעש ומיליונים רבים נוספים הנרדפים במזה"ת ובאפריקה לא מקבלים מקום בכותרות העיתונים.

זה מכבר הצהירה נציבות הפליטים של האו"ם כי אין ביכולתה להאכיל את מיליוני הפליטים.[4] אז, לא זעקו הכותרות על "משבר הפליטים", כי ילדים רעבים ומתים אינם מהווים משבר במזה"ת או באפריקה. רק כשהם מגיעים לאירופה נוצר "משבר".[5]

מכונת הרעב

אין עוד יבשת שהתעשרה על חשבון אחרים כמו אירופה. החל ממחצית המאה ה-17 ועד למחצית המאה ה-20, השתלטו כמה מדינות אירופאיות על אפריקה ומערב אסיה. באותה העת, בקולוניות הוותיקות יותר, באמריקה, דרום אפריקה, אוסטרליה ומזרח אסיה, החלו צאצאיהם של המתיישבים, יחד עם הילידים להיחלץ מהשלטון הקולוניאלי ולייסד מדינות מודרניות. דרושים היו מקורות חדשים לתדלק בהם את החברה האירופאית שביססה את עליונותה על עושק מתמיד. תוך ניצול היחלשותה של האימפריה העות'מנית, פתחו האירופאים את עורקיהן של צפון אפריקה והמזה"ת, מה שפתח את האפשרות להשתלט גם על אפריקה התיכונה.

מאז ועד היום זורם דמם של תושביהן לאירופה בצורת משאבים, סחורות וכוח עבודה המנוצל עד כלות. לאחר מלחמת העולם השנייה, בסופה של תקופת הקולוניאליזם, הומר הניצול הישיר בניצול עקיף. שליטים סוררים הוחלפו במשטרים נאמנים וניהול הכלכלה הופקד בידי חברות מסחריות. אפריקה הפכה עם הזמן לסמל לרעב, עוני, ואלימות, וזאת במקום שאירופה, רוסיה או ארה"ב תהפוכנה לסמל לעושק, גזל וניצול.

נכון להיום חיים בעולמנו כ-795 מיליוני אנשים מורעבים עד כדי פגיעה בבריאותם. ל-2.5 מיליארד אנשים אין גישה למים זורמים. ששה ילדים מתים מרעב כל דקה. ששה ילדים בכל דקה, כך ב-2015. יש מי שמרוויח מהרעב.[6]

את משבר הרעב האחרון ניתן להסביר דרך עלייתן וירידתן של המניות בוול-סטריט. זה מכבר נמצאו ההוכחות לכך שהמסחר בנגזרים של מחירי המזון שקיימו בעשור האחרון הבנקים הגדולים בעולם, גרם לעלייה עולמית במחירי המזון, ועמה להגברת הרעב. משבר המזון שהחל ב-2007 והוביל לפרוץ המהומות במזה"ת ב-2011, הוא תוצר מכוון של "זאבי וול-סטריט".

"בין השנים 2002 ואמצע 2008 זינק מספר עסקאות המסחר בנגזרים ב־500%. בנקים כגולדמן זאקס ייסדו מדדים לבחינת ביצועי עסקאות מסוג אלה, משל היה מדובר במניות. מדדים מסוג זה הפכו לכלי ההשקעות המרכזי שבאמצעותו התערבו המוסדות הפיננסיים בשוק המזון".[7]

במחברת המחקר "מכונת הרעב" שפורסמה ב-2011 נכתב:

"משבר המזון הנוכחי [המשבר של השנים 2007-2009] לא התרחש על רקע ירידה ביבול הדגנים. בשנים 2008-2007 היה היקפו של היבול גדול מאי פעם. כיצד ייתכן שיבול הדגנים נמצא בשיאו ועדיין קיימת עלייה כה תלולה במחירים עד כי היא גורמת לאב לתת את בנו תמורת מעט מזון?"[8]

"העולם נמצא על-פי תהום. הנתונים מותירים אותנו משתאים. ילד מת ברחבי העולם מרעב בכל חמש שניות. ככל שיחריף המשבר תגדל כמות הרעבים, היציבות הפוליטית בעולם השלישי תוסיף להתערער וירבו מלחמות האזרחים. כתוצאה מכך יגדל גם זרם המהגרים ופליטי הרעב לכיוון המערב. השכבות החלשות במערב ייחלשו בעוד שמפלגות שנאה נגד המהגרים יתחזקו. את מה שייהרס בשנים ספורות ייקח שנים רבות לתקן. אף-על-פי-כן, במציאות עגומה זו קיימת גם אפשרות אחרת. אם תצליח לקום התארגנות מהירה ויעילה של העולם, נוכל לעצב מחדש את כלכלת המזון ולשנות את מבנה שוק המזון כך שיביא לקץ הרעב והעוני. החלטה זו נמצאת בידי האדם. האמצעים ידועים. כעת נותרה בחירתם של בני מיננו, מין האדם, בין חיים למוות."[9]

הרעב, העוני, והתנאים האיומים בהם חיים מאות מיליוני בני אדם מובילים רק את מיעוטם להגר. הרעב משנה סדרי עולם, מפיל משטרים וותיקים, מחזק את האלימות והגזענות ויוצר קרקע פורייה לרצח המונים וליתר הפשעים הנתעבים שאמורים היו לחלוף כבר מזמן מהעולם. אך הרעב איננו ההסבר היחיד לגל מעשי הזוועות ששטף את האנושות אלא רק אחד מבין הגורמים.

מדינות כושלות: מלחמות אזרחים, טרור ורצח עם

רעב המוני הוא רק יסוד אחד במכלול הניצול והדיכוי שמפעילות המעצמות (ארה"ב, בריטניה, צרפת, רוסיה וסין) על מדינות המזה"ת ואפריקה. לצדו, ומעורבב בו, יסוד אחר אשר הוביל למנוסתם של מיליונים ממולדתם בשנים האחרונות- מדינות כושלות. המעצמות האירופאיות חילקו את גבולות אפריקה והמזה"ת, מתוך שיקולים ואינטרסים אירופאים, ובלי להתחשב בשיקולים דמוגרפים מקומיים. התוצאה מוכרת לנו היטב, מדינות בהן שוכנות יחד עשרות ואף מאות קבוצות אתניות שונות, אשר אחת מהן קיבלה את הכוח מהאירופאים ובעזרתם הנציחה את שלטונה תוך דיכוי קבוצות אחרות. מאז המלחמה הקרה, העבירו המעצמות את מלחמותיהן לשטחי "העולם השלישי", תוך חיזוק בעלי בריתם על חשבון אחרים, ובחלק מהמקרים אף באמצעות מעורבות מלחמתית ישירה בסכסוכים פנימיים. תכלית המעורבות שלהם במדינות אלו היא לקצור את הפירות הכלכליים של המלחמה ושל הניצחון של הצד בו הם תומכים. הנשק זורם לכיוונו של המרחב הגיאוגרפי הנ"ל בעוד הנפט ושאר מחצבים זורמים מהם. כל זאת על נהרות של דם של חפים מפשע, נשים וגברים, ילדים וזקנים.

בשנים האחרונות הביא הדבר לכדי כך שרוב המדינות במרחב הגיאוגרפי שבין סהרה המערבית לפקיסטן הגיעו למצב של "מדינה כושלת". הרעב והניצול מהווים כוח דוחף להגירה אולם יותר מכך הוא מביא לחוסר יציבות פוליטית המקדם בתורו אלימות מדינתית ואנטי מדינתית הדוחפות בתורם, וביתר שאת, חלק מהאוכלוסייה לעזוב את בתיהם ומדינותיהם.

"המדינות הכושלות" איבדו את המונופול על הפעלת הכוח וכתוצאה מכך אינן יכולות לספק ביטחון ושירותים בסיסיים לאזרחיהן –

"ככלל, כוחה של מדינה הוא יחסי וניתן למדידה בראש ובראשונה באמצעות יכולתה לספק לאזרחיה טובין פוליטיים, כאשר החשוב בהם הוא הביטחון. לצורך כך מקיימת ומפעילה המדינה שורת מוסדות דוגמת גופי שיטור, ביטחון וצבא שאמורים להגן על אזרחיה מפני איומים פנימיים וחיצוניים. מוסדות מדינה אלה הם בעלי המונופול על הפעלת הכוח, כאשר הפעלתו של כוח זה נתפסת על ידי האזרחים כלגיטימית. בה בעת, במדינות כושלות המצב שונה. מוסדותיהם מתקשים לשמור על המונופול על אמצעי האכיפה, ולרוב גם מאבדים, בעיני חלק גדול מאזרחי המדינה, את הלגיטימציה להפעלתו."

Collapsed State/Failed State" אלו הם המצבים הקיצוניים ביותר של כשלון מדינתי, והם מהווים למעשה את התוצאה הסופית של התהליך — קריסתה של המדינה. במצב זה מוסדות השלטון המרכזי אינם מסוגלים עוד להבטיח את התנאים ההכרחיים לקיומה של הישות המדינתית או לכפות סדר חוקי מכל סוג שהוא. בהתאם, נעדר השלטון יכולת לספק ביטחון ושירותים בסיסיים לאזרחיו, וכן לשלוט באופן אפקטיבי על גבולות המדינה."[10]

תהליך קריסתן של המדינות שונה ומגוון, ננסה לסקור כמה תהליכים מרכזיים שקרו במרחב:

מרכיב ראשון בתמונת ההווה הינו התפוררותם של ממשלים, אכזריים ככל שהיו, שנגרמו על ידי המעורבות של המעצמות. כחודש לאחר הפיגוע במגדלי התיאומים פלשה ארה"ב לאפגניסטן והפילה את שלטון הטליבאן. היתה זו הפעם השניה שמעצמה מתערבת בדמות השלטון האפגני לאחר שבשנת 1979 פלשו כוחות הצבא של בריה"מ למדינה, פלישה שהובילה ל-10 שנות מלחמה, בה היתה מעורבת גם ארה"ב, בין המפלגה הקומוניסטית ובין הקיצונים האיסלמיסטים בראשות הטליבאן. מלחמה זו הובילה כבר אז למותם שם מאות אלפי אפגנים ולגל של 5 מיליון פליטים מהמדינה. לאחר נסיגת הכוחות הרוסים השתלטו כוחות הטליבאן על מרבית המדינה עד לפלישה האמריקאית. עד היום מתנהלת במדינה מלחמת גרילה של כוחות הטליבן, אל קאעידה וארגוני טרור נוספים כנגד הממשלה והצבא האפגני שהוקמו בחסות ארה"ב וברית נאט"ו. במרץ 2003 פלשה קואליציה בינלאומית בראשות ארה"ב לעירק במטרה להפיל את ממשלו של סדאם חוסין, גם שם הוקם צבא ונבחרה ממשלה מקומית, אולם התהליך הגביר את הקרע הסוני-שיעי-כורדי בתוך עירק והביא להתקוממות של מחתרות סוניות שהחלו לבצע פיגועי טרור. לימים התאגדו חלק מהשבטים הסונים ביצרם ארגון טרור חדש ושמו דאעש.

הפלישות של המערב לעירק ולאפגניסטן הביאו לקריסת המערכת המעורערת ממילא של המשטר והיוו קרקע להקמת מליציות טרוריסטיות הנלחמות בממשל המרכזי הכושל וזו בזו ופוגעות באזרחים ללא הבחנה.

מרכיב נוסף בהתהוות המצב היה גל ההתקוממויות החברתיות שהחל בדצמבר 2010 ומכונה "האביב הערבי". גל המחאה הובל על ידי צעירים משכילים ומובטלים בעיקרם, תוך שימוש נרחב ברשתות חברתיות ככלי לגיוס ההמונים הוביל לשינויים בהרכבי ממשלות או בחוקי המדינות בבחריין, כווית, ירדן, אלג'יריה, מרוקו ואומאן, למהפכות בטוניסיה, מצרים ולמלחמות אזרחים בתימן, בלוב ובסוריה.

בתוך גל המחאה, וככל שהמשטר התקשה לבסס את כוחו מחדש נכנס לתוך תמונת המאבק המרכיב השלישי במיניננו – ארגוני טרור איסלמיסטים אשר ברוב המקרים הצליחו לשנות את דמותו של המאבק מאזרחי לדתי.

במלחמת האזרחים בלוב החליטו מדינות המערב להתערב. מרץ 2011 פתחו בריטניה וצרפת במלחמה אווירית נגד משטר קדאפי במטרה להפילו. בכך הותירו את לוב גדושה בעשרות מיליציות הנלחמות זו בזו ובין היתר דאעש, עליה נרחיב בהמשך, אשר שולטת היום בעיר הנמל סירטה ובמספר שכונות בבנגזי,[11] מהגדולות שבערי לוב. המוני אזרחים לובים, שחיו בשלום יחסי עד פרוץ "האביב הערבי", איבדו את כל מה שהיה להם. מעשי טבח על חוף הים, 200 ק"מ בלבד דרומית לאיטליה, נהיו עניין שבשגרה. נתיב הברחות בני האדם לאירופה אשר נסגר ע"י קדאפי נפרץ מחדש וההגירה דרך הים התיכון חודשה.

מלחמת האזרחים בסוריה לוותה במעשי טווח של משטר אסד ואף שימוש בנשק כימי להשמדה המונית. מספר הפליטים מהמדינה עולה בהתמדה מתחילת 2012 והוא עומד היום על למעלה מ-4 מיליון בני אדם. מספר הקורבנות אינו ידוע. גם בסוריה נכנסו לתוך הכאוס שיצרה מלחמת האזרחים ארגוני טרור אשר שינו את אופי המאבק ובראשם דאעש.

ב-29 ביוני 2014 נשא מנהיג דאעש, אבו באכר אל-בגדדי, דרשה במסגד הגדול של מוסול (זאת לאחר ש-14 האימאמים של המסגד הוצאו להורג), והכריז על הקמתה מחדש של החליפות האסלאמית. אל-בגדדי קרא למוסלמים מהעולם כולו להצטרף לחליפות ולהשתתף במלחמת הג'יהאד, להחזיר את האסלאם לדרך הישר". מאות מוסלמים החלו "לעלות לרגל" ולהצטרף לדאעש מדי יום. האוכלוסייה הנוצרית של מוסול, שחיה בה לאורך כ-1,600 שנים, נמלטה על נפשה. תוך מספר ימים נרצחו אלפי אזרחי עירק שיעים במעשי טבח שתועדו והופצו אל כל עבר.[12] ב-4 באוגוסט 2014 פשטו כוחות דאעש על העיירה סינג'אר ועל כפרים בסביבתה, כוחות הפֶּשְׁמֶרְגַה (צבא החבל האוטונומי הכורדי בעיראק) ברחו, והותירו את היזידים, האשורים ובני הקקאי החיים באזור חסרי מגן. דאעש רואה ביזידים, בני דת זרתוסטרית קדומה, כבני שטן, ומיד עם הכיבוש ביקשו להכחידם. בשורה של מעשי טבח רצחו מעל 5,000 יזידים תוך מספר ימים וחטפו כ-7,000 נשים וילדות על מנת להשתמש בהן כשפחות מין.[13]

שנה לייסוד "החליפות של כל המוסלמים בעולם" ניתן לקבוע כי השתנו סדרי עולם. האנושות כולה, עד אחרון הילדים התמימים בשוויץ או בניו זילנד, יודעים כי כאן, על פני האדמה, כורתים ראשים ושורפים אנשים. אין דין ואין דיין. המפלצת דאעש הלכה וצמחה, ככל שהחריבה ורצחה כך זכתה להאדרה ולפרסום. עריפת ראשים של עיתונאים מהמערב, השלכת הומואים ממגדלים, אונס המוני וסחר בנשים וילדים. מעשי טבח המוניים, תלייה, צליבה, שריפת אנשים חיים, כל מיני מיתות משונות. בשנה החולפת שילש הארגון את גודלו בסוריה ואף הרחיב את שליטתו בעירק.[14] מספר הקורבנות שרצח הארגון עולה על 50,000 נפשות[15], שהם רק חלק מ-330,000 הרוגים בסוריה (בהם מעל ל-100,000 אזרחים) מאז פרוץ מלחמת האזרחים במרץ 2011,[16] ו-216,000 הרוגים בעיראק (בהם מעל ל-150,000 אזרחים) מאז פלישת האמריקאים אליה, וייסודו של מה שלימים יקרא דאעש, במרץ 2003.[17]

בחלק ממדינות אפריקה הצלקות שיצרו הגבולות הקולוניאליזם עדין לא הגלידו ועמים נאבקים על שליטה בטריטוריות תוך הגברה של מתיחות אתנית שמגיע עד כדי רצח העם. הדוגמה המובהקת והקיצונית ביותר לכך הינה סודן. רצח העם בחבל דארפור בסודן שהחל במרץ 2003 גבה למעלה מחצי מיליון קרבנות, ילידים בני שבטים אפריקאים. אלו נרצחו בידי מיליציות מדינתיות שכונו "ג'ינג'אוויד" ונשלחו על ידי הממשלה הסודאנית.[18] דו"ח מיוחד, שהוגש בינואר 2015 למועצת הביטחון של האו"ם, דווח כי יותר מ-3,324 כפרים נשרפו בדארפור בחמשת החודשים האחרונים של 2014, למעלה מ-22 כפרים מדי יום.[19] יותר מחצי מיליון בני אדם נעקרו מבתיהם אשתקד, ויותר מ-70,000 נעקרו בשלושת השבועות הראשונים של 2015, ממוצע של יותר מ-3,300 עקורים ביום. במקביל לשריפת הכפרים, המתבצעת על ידי צבא סודאן, נמשכות ההפצצות האוויריות וכיבושים קרקעיים, וכן נמשכים מעשי אונס ההמוניים של הנשים והילדות הדארפוריות. [20]

גם בריחה מהכפרים אינה מבטיחה את חייהם של הקרבנות הדארפורים. מחנות העקורים אליהם נמלטים הקרבנות,משמשים למעשה כמחנות להשמדה איטית ושיטתית באמצעות רעב, ביזה ומחלות. בנוסף לחצי מיליון ההרוגים בעשור האחרון, מאות אלפי נשים נאנסו על ידי חיילים בצבא סודאן וחיילי מיליציות הג'ינג'אוויד, שכבר לא ניתן להבדיל ביניהם כמו בעבר, ואונס המוני זה נמשך גם ב-2015. האוכלוסייה האפריקאית הילידית של דארפור מושמדת בשיטתיות מזה 12 שנים. בשנים האחרונות החלה ממשלת סודאן לנהל מדיניות ג'נוסיידלית דומה גם במחוזות אחרים, בנילוס הכחול ובדרום קורדופאן. אלפים נרצחים מדי חודש, מי בחרב ומי ברעב.

דוח סוכנות האו"ם לפליטים לשנת 2014 מראה תמונה עגומה לפיה כשני שלישים מהפליטים והעקורים בעולם מרוכזים באזור הגיאוגרפי המדובר –

מדינה כמות פליטים ועקורים
סודן 2,909,668
לוב 371,159
אפגניסטן 3,703,376
פקיסטן 1,832,074
סוריה 11,597,748
מאלי 427,297
סומליה 2,304,167
ניגריה 1,379,051
עירק 4,104,175
תימן 425,278
הרפובליקה המרכז אפריקאית 1,490,913
דרום סודן 2,465,442
סערה המערבית 425,278
קונגו 4,039,250
סערה המערבית 425,278
סה"כ 37,900,154

 

עולם של אימה ובו 60 מיליון פליטים

ארגוני הטרור שולטים במאות ערים בהם חיים עשרות מיליונים במרחב הגיאוגרפי שבין ניגריה לאפגניסטן. כבר לפני 30 שנים היו במרחב זה "מדינות כושלות" (Failed States) ו"בועות" הנשלטות על ידי רוצחי המונים, אלא שהיום המצב מתהפך, היום יש "בועות" של ביטחון בתוך המרחב הכושל. ישראל היא בועה שכזו וגם עליה מאיים טרור רצחני.

ספק אם בן-לאדן יכול היה לשער שיצליח לשנות את העולם מהר כל כך. 14 שנים מהפיגוע במגדלי התאומים, והנה אל-קאעידה ודאעש שולטות בעשרות מיליונים ומאיימות על האנושות כולה.[21] הכאב הגדול נובע מההבנה שלמערב יש תפקיד בצמיחתו של הטרור והוא לא פעל אפקטיבית (לא רק צבאית) כנגדו. ואולי רק חיזק אותו. לבעלי ההון המערביים, הסיניים והרוסיים לא היה לתפיסתם אינטרס מספיק על מנת להשקיע את כולו במאבק מתוחכם, דרך חרמות וסנקציות מחד והסדרי מסחר חינוך ורווחה חילוניים (או לפחות לא פונדמנטליסטיים) מאידך בכדי לייבש את מקורות ההון והתמיכה של הרוצחים. חוסר היציבות שאנחנו חווים נולד בוול-סטריט, במקום בו מהמרים על מחיר חיי אדם. הרעב ההמוני בעידן השפע הוא תוצרת ידיהם של מפלצות-אדם, שאינם אנושיים יותר מבן-לאדן ואבו באכר אל-בגדדי. האקראיות של חווית היחיד הפכה לאות לאנושיותו, בין אם נעקר מביתו במדריד כי לא שילם חוב ובין אם נס ממעונו בבגדד כי איננו מוסלמי סוני.

עשרות מיליונים מבין אזרחי המדינות שקרסו נותרו חסרי מגן כשחרב על צווארם. נציבות הפליטים של האו"ם מכריזה מדי שנה, מאז 2012, כי מספר הפליטים בעולם, העומד כאמור על כ-60 מיליון בני אדם, הוא הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. ממצב העניינים הנוכחי, ומקצב הגידול של כמות הפליטים, ניתן להסיק כי עוד לפני 2020 יהיו בעולם מעל 100 מיליון פליטים. מרביתם של פליטים אלה, נשים, ילדים, וחלכאים, לא מעזים להגר לאירופה. אף על פי שלארגוני הטרור יש אינטרס מובהק להפנות כמה שיותר מהם לאירופה בכדי לערער את ביטחונה, רק אחוז קטן מבין עשרות המיליונים מעז לעשות זאת. בעבר מדינות כמו לוב חסמו את הפליטים מלהפליג לאירופה, וזאת במסגרת הסכמים שונים עם האירופאים. כיום משנפלו משטרים בכמה מדינות, אין מי שימנע מההמונים להגר. ארגוני הטרור השונים מתפרנסים מתעשיית ההברחות ומדמי המעבר של אלה המבקשים לצאת לאירופה. אלא שלמרבה הפלא, רק מיעוט מבין הפליטים מנסה להגיע לאירופה. ולצד מיעוט פליטי החרב, מצטרפים מהגרים רבים המבקשים להיכנס לאירופה מסיבות כלכליות.

ההגירה לאירופה – נסיבות, גורמים ואינטרסים

מספר הפליטים העצום בעולם הוא הרקע הכללי לתופעת ההגירה ההמונית לאירופה, אולם לממדי התופעה יש מספר סיבות נוספות, חלקן ספונטניות וחלקן פוליטיות.

סיבה ראשונה היא מזג האוויר הנוח ששורר באגן הים התיכון, המאפשר הגירה קלה יחסית באמצעות ספינות בין אפריקה וטורקיה לאירופה. על אף מזג אוויר זה, המסע בים התיכון הוא מסוכן, והעלייה בשיעורי ההגירה מובילה לריבוי הנספים בדרך. מאז שנת 2000 נהרגו למעלה מ-30,000 מהגרים בים התיכון. מספר זה עולה משנה לשנה כבר שני עשורים ועומד בשנה הנוכחית על ממוצע מחריד של 10 הרוגים ביום. יש לציין כי מספר המהגרים שחצו את הים התיכון בתשעת החודשים הראשונים של שנת 2015 הגיע לשיא של 432,761 לעומת 282,000 בשנת 2014 כולה. [22]

סיבה שניה הינה ההתפתחות הטכנולוגית והאינטרנט. בשנתיים האחרונות רכשו המונים במזה"ת ובאפריקה סמארטפונים, והתחברו לראשונה לרשתות חברתיות. הם שמעו לראשונה על האפשרות להגיע לאירופה באמצעות הוואטסאפ, איתרו מבריח בפייסבוק, התמצאו בדרכים באמצעות GPS והתעדכנו על נתיבי הגירה חדשים בטוויטר. ללא הסמארטפונים, רבים מהם כלל לא היו מעלים על דעתם את האפשרות להגיע לאירופה.

סיבה שלישית טמונה באיום של דאעש, שלאחר כיבוש עיר הנמל סירטה שבלוב, איימה כי תציף את אירופה במהגרים. על אף איום זה, מהנתונים שפרסמה סוכנות האו"ם לפליטים, עולה כי אין כל עלייה בכמות המהגרים דרך הים התיכון, מלוב לאיטליה, ביחס לשנה שעברה. אלה מהווים כ-30% מסך המהגרים שחצו את הים התיכון השנה. לעומת זאת יש גידול אדיר בכמות המהגרים בין טורקיה ליוון.

הסיבה הרביעית שהביאה לגל ההגירה לאירופה דווקא בעת הזו, הינה שינוי מדיניותה של טורקיה, אליה הגיעו בארבע השנים האחרונות כ-2 מיליון פליטים סורים. טורקיה חדלה לחסום את המהגרים מלהפליג ליוון. פקיד טורקי בכיר חשף את הנסיבות לשינוי המדיניות. הסיבה המינורית היא שלעומת טורקיה שהשקיעה 6 מיליארד דולר במחנות הפליטים מאז תחילת המשבר בסוריה, כל מדינות האיחוד האירופאי יחד השקיעו 418 מיליון דולר בלבד. הסיבה המשמעותית יותר כרוכה במלחמה נגד הכורדים, אותה חידשו הטורקים לאחר 20 שנה של שקט יחסי בין הצדדים. הסכסוך הטורקי-כורדי התלקח מחדש על רקע תמיכתה של טורקיה בדאעש, והובילה כורדים רבים בטורקיה להיאבק שוב על עצמאותם הלאומית. בנוסף לכך, תוצאות הבחירות לפרלמנט הטורקי, לפני כשלושה חודשים, בהם זכתה המפלגה הכורדית בכוח רב, פגעו ביכולתו של ארדואן להדק את אחיזתו בשלטון. מציאות בה מכהנים בפרלמנט הטורקי 80 חברים מהמפלגה הכורדית מנעה מארדואן להקים קואליציה. יתכן כי ארדואן מנסה למשוך את הבוחרים שנטשו את מפלגתו לטובת המפלגה הפרו-כורדית באמצעות החרפת הסכסוך הכורדי-טורקי.[23]

בקיץ האחרון הכריז ארדואן כי טורקיה תצא למבצע צבאי נגד דאעש ונגד הכורדים הסורים, וזאת לכאורה במטרה ליצור "רצועת ביטחון" בין סוריה לטורקיה. בפועל, מאז תחילת המבצע, ארדואן כמעט ולא התקיף את דאעש ומנגד התקיף שכונות רבות של כורדים בהן, על פי החשד, פעלו מיליציות. המבצע, שאמור היה להתנהל על אדמות סוריה, התרחב גם לשטחן של טורקיה ועירק. טורקיה, חברה בברית נאט"ו ולצורך המבצע הצבאי ארדואן זקוק להסכמתה של מועצת נאט"ו, אלא שהטורקים לא זכו לגיבוי מהאירופאים במבצע הצבאי.[24] הפקיד הטורקי שהוזכר לעיל טען כי טורקיה החלה להפנות את הפליטים לאירופה במחאה על סירובה של אירופה לסייע לה ביצירת "רצועת הביטחון".

אכן, ניתן לראות שמאז חודש יוני האחרון נפרץ המעבר בין טורקיה ליוון ומאות אלפי פליטים סורים ומהגרים אחרים התחילו לנוע לעבר גרמניה, שוודיה ובריטניה. ארדואן מנסה ליצור ברירה בלתי אפשרית להנהגה האירופאית – לסייע לו לטבוח בכורדים או לחלופין להתמודד עם זרם של מאות אלפי מהגרים ופליטים מוסלמים, שעשויים לשנות את צביונה הדמוגרפי של אירופה.

ארדואן משתמש בפליטים הסורים בכדי לחזק את עמדתו מול אירופה. במובן זה חשוב לציין כי לא מדובר במשבר פליטים, המהגרים הסורים לאירופה מהגרים ממקום מבטחים בו קיבלו מקלט במהלך ארבע השנים האחרונות, הסיבה שהם נעים מערבה הינה הרצון לשפר את רמת חייהם, לצאת ממחנות הפליטים אל אורח חיים אירופאי. ייתכן ואילו אירופה הייתה משתתפת בנטל הקליטה של הפליטים והטיפול בהם מלכתחילה, היו הללו עוברים אליה בהדרגה ובבטחה.

מבט היסטורי על תופעת ההגירה

הגירה הנובעת ממצוקות אינה תופעה חדשה. כבר במקרא (בראשית מ"ב – מ"ז) מסופר על יעקב, המורה על בניו לרדת מצרימה על מנת לפרנס את משפחתם. זוהי התנהגות אנושית מוכרת והגיונית. מאז שחר האנושות נדדו חברות אדם שונות לאזורים שעשויים לפרנס אותם טוב יותר. השוואת ההגירה הנוכחית לדוגמאות היסטוריות שונות, משרתות אינטרסים וכוחות פוליטיים שונים.

מן הצד האחד, יש המשווים את גל ההגירה הנוכחי לאירופה לנדידת העמים שהתרחשה במאות ה-4 עד ה-11,[25] וסייעה לקריסתה של האימפריה הרומית. השוואה זו משרתת את מי שרואה בהגירה איום על עצם הציוויליזציה האירופאית. אלו יטענו, כדבריו של גיא בכור, כי "אירופה, לאחר מלחמת העולם השנייה, נשבעה מסיבותיה למגילת זכויות האדם. היא הזניחה את כל השאר. כעת, אם היא תסגור את הגבולות היא תבגוד בערכים שהיא אמצה לעצמה, ואם לא תעשה זאת היא תיכחד. מה תעשה עם עשרות מיליוני אזרחים עוינים וממורמרים. אין שום סיכוי לצאת מהפלונטר הזה. זו דילמה קיומית שתלך ותחריף מיום ליום". [26]

מנגד, ניתן להשוות את גל ההגירה הנוכחי לגל ההגירה מארצות דרום ומזרח אירופה לארה"ב בשנים 1880-1913, הגירה שהייתה חלק אימננטי מצמיחתה הכלכלית של ארה"ב ועליית מעמד הפועלים ומעמד הביניים.[27] הכלכלן יצחק הורוביץ כתב ב- 1910 כי "ההגירה הביאה להעלאת הפועל דובר האנגלית למעמד של אצולה של עבודה, ואילו המהגרים הועסקו לבצע את העבודה הקשה של כל הענפים". השוואה שכזו יכולה לשרת את אלו הרואים בהגירה מוחלשת את ההזדמנות למלא את החוסר בידיים עובדות, הנובע מהפיחות הדמוגרפי במדינות מערב וצפון אירופה, מהזדקנות אוכלוסייתן, ומחוסר הנכונות של האוכלוסייה הוותיקה והמבוססת לעבוד בעבודות השחורות. מנהיגי מרכז וצפון אירופה מבקשים להשתמש במהגרים ככוח עבודה זול, כמעמד העבדים המקומי אך אליה וקוץ בה. ככל שהמהגרים ישתלבו בתרבות האירופאית הם ילמדו לדרוש את עליית מעמדם. אירופה תזדקק לעוד ועוד מהגרים חדשים לביצוע "העבודה השחורה". והרי, גם ההגירה הגדולה לארה"ב חדלה משהחלה שם מדיניות מכסות ההגירה. או אז סרבו האמריקאים לקלוט כל מהגר ואפילו אם זה נמלט מציפורני הנאצים.

יש מתאם בעמדות מדינות אירופה השונות, בין היחס להגירה ובין הקיטון באוכלוסייתן.[28] המדינות ה"נדיבות ביותר" למהגרים, המצטיירות כנאורות ושוחרות צדק, הינן אותן מדינות שבהן יש פיחות דמוגרפי והזדקנות, כגון גרמניה ומדינות סקנדינביה.[29] מדינות אלה משוועות לכוח עבודה עד כדי כך שהן מוכנות להסתכן בערעור ביטחונם של אזרחיהן, החוששים כי בין המהגרים יבואו גם טרוריסטים.

חוקר השואה, יהודה באואר, מתאר היטב את האפשרויות השונות העלולות להתרחש במפגש כזה בין אוכלוסיות:

"ההשערה שלי היא שעדרי אדם – משפחות, בתי אב, קבוצות אתניות, עמים, התאגדות במסגרת מדינה וכיוצא באלה – מגנים על הטריטוריה שלהם, בדרך כלל באופן מודע. כאשר קבוצה אחרת של בני אדם – עדר אחר – נכנסת לטריטוריה (ממשית או וירטואלית) של הקבוצה הראשונה, קיימות ארבע תגובות אפשריות: 1. לקבל את הקבוצה הנכנסת ולחבור אליה בצורה זו או אחרת – לתת לה שיוו מעמד וזכויות, לבולל אותה וכיוצא באלה, במטרה לחזק את הקבוצה הקולטת. 2. להעביד את הקבוצה הנכנסת עד להפיכתה, לעיתים לקבוצת עבדים ממש, כי תמיד יש עבודות ומשימות שאנשי הקבוצה הקולטת אינם רוצים לבצע, ואלא יוטלו על הקבוצה המשועבדת. 3. לגרש את הקבוצה הנכנסת – מהלך כזה יכול להצליח או להיכשל. 4. לרצוח את אנשי הקבוצה הנכנסת, את כולם או את חלקם. את החלק הנותר ניתן לקלוט או להפוך לעבדים או לגרש."[30]

אירופה והמהגרים – הווה ועתיד

ההגירה לאירופה, וההגירה המוסלמית בפרט, הולכת ומתגברת מאז סיום מלחמת העולם השנייה. שכונות שלמות בערים הגדולות באירופה הפכו מוסלמיות. המצב נהיה קיצוני עד כדי כך שבריטים רבים טוענים שלונדון איננה עוד עיר אנגלית.[31] בברמינגהאם, העיר השנייה בגודלה בבריטניה, הזרים מהווים 43% מהאוכלוסייה, רובם מוסלמים. במארסיי, העיר השנייה בגודלה בצרפת, המוסלמים מהווים 36% מהאוכלוסייה. במאלמו, העיר השלישית בגודלה בשבדיה, המוסלמים מהווים 40% מהאוכלוסייה. בבריסל, בירתה הרשמית של אירופה והעיר הגדולה בבלגיה, המוסלמים מהווים 36% מהאוכלוסייה[32]. בעיניהם של אירופאים רבים, ובמיוחד של האוכלוסיות המסורתיות החיות בספר והאוכלוסיות המוחלשות החיות בלב ריכוזיהן של אוכלוסיות המהגרים, אלה מהווים איום על אופייה התרבותי של אירופה. ההגירה ההמונית לאירופה בעשורים האחרונים הביאה זה מכבר להתחזקותן של מפלגות ימין קיצוני, המחזיקות באידיאולוגיה גזענית ומזדהות עם המפלגה הנאצית.[33] בעוד אחוז גדול מהמהגרים משתלבים בהצלחה בתרבות האירופאית, אחרים שומרים באדיקות על תרבותם. התרבות של המהגרים המסורתית של המוסלמים היא תרבות שוחרת שלום, תרבות המבוססת על משפחות גדולות המסודרות בסדר פטריארכלי. במפגש של תרבות מסורתית זו עם התרבות האירופאית החילונית עלולה להיווצר מתיחות. שני הצדדים עלולים להיפגע מהמפגש.

גל ההגירה עשוי להוות איום על דמות החברה האירופאית. הצפת אירופה במהגרים, מוסלמים ברובם, תחזק את הפלגים באירופה המכוונים לאפשרות הרביעית מבין אלה שבאואר הצביע עליהן: האפשרות האיומה של רצח המונים. מגמה זו מתרחשת כבר עכשיו, עם התחזקותן של מפלגות ימין קיצוני: "החזית הלאומית" בצרפת, אשר מרין לה-פן העומדת בראשה היא מועמדת מובילה לנשיאות רצפת, "חירות" באוסטריה, "הליגה הצפונית" באיטליה, "השחר הזהוב" ביוון (שכוחה הפרלמנטארי לא גבר וזאת ככל הנראה בזכות הוצאתה אל מחוץ לחוק), "יוקיפ" בבריטניה, " הבלוק הפלמי" בבלגיה, "יוביק" בהונגריה ועוד. במהלך שנת 2015 התבצעו למעלה מ-350 פעולות טרור נגד מהגרים ופליטים בגרמניה לבדה.[34] אם וכאשר החברה האירופאית תרגיש שקיים איום ממשי על הזהות שלה היא עלולה להפעיל את הכוחות שאותם היא הכניעה, כביכול, לפני שבעים שנים. הכוחות הללו מבעבעים כבר זמן רב ומחכים לרגע המתאים לפרוץ. לכוחות אנטי-דמוקרטיים אלו כבר יש אחיזה במערכת הפוליטית והם מחפשים את ההזדמנות לחזור לעמדות המפתח. ההגירה עשויה להוות את הקרקע לכך.

בתוך כך העולם המוסלמי שרוי במספר מלחמות: שיעים נגד הסונים (אלה מונהגים על ידי איראן ואלה על ידי ערב הסעודית ונסיכויות המפרץ), האחים מוסלמים נגד השלטונות (כך במצרים, ברשות הפלסטינית, בסעודיה ובסוריה) וארגוני הג'יהאד הסלפים (דאעש, אל קאעידה ועוד) נגד כולם. אירופה עלולה למצוא את עצמה כזירת המלחמות של העולם המוסלמי. סכנה נוספת, כאמור, היא כי גל ההגירה עשוי להכיל גם גורמי טרור, שיתווספו לאלו הקיימים כבר ברחבי אירופה. אלה ישמשו זרז לתהליכי ההקצנה והקיטוב בין האוכלוסייה האירופאית למהגרים, בין מוסלמים לנוצרים, בין לבנים לשחורים. הם עשויים להוות כלי לחיזוק לפרדיגמה הגזענית של גורמי הימין הקיצוני מחד ולגבות את חייהם של אלפי קרבנות מאידך.

הנהגת אירופה מצויה בדילמה של איזונים: כמה מהגרים, בני תרבות שונה ניתן לשלב בה, מבלי לאיים על אופייה ולחזק את הפלגים האנטי-דמוקרטיים? מהו הסף שלאחריו "החומה הרומית", הפרוסה בין אירופה ל"אזורי הברברים", בין המנצלים והמנוצלים, לא תוכל להמשיך להתקיים? גורמים רבים בשמאל האירופאי מתעלמים מהצורך באיזון. הם דורשים לבולל את אירופה במיליוני מהגרים וזאת כעונש על החטא הקדמון שלה. למעשה הם מחרחרי מלחמה הצובעים עצמם כשוחרי שלום. הם מתכחשים לעובדה כי אירופה תצא להגן על עצמה ולא תבחל באמצעים ובכך עלולים להמית על אירופה אסון.

ראוי כי שוחרי השלום האמתיים באירופה ימהרו להצביע על מספר המהגרים שניתן לקלוט מדי שנה, ועל האופנים הנכונים לעשות כך. ראוי שהשיקולים לא יעשו מתוך תועלת רווח אלא מתוך כוונה כנה לשקם פליטים שעולמם חרב ובמטרה להביא שלום על מולדתם במהרה. במילוי המכסות יש לתת עדיפות לפליטים על מהגרי עבודה.

הזווית הישראלית

כאשר חסם מועמר קדאפי את המעבר מלוב דרך הים לאיטליה ובטרם הציבה מדינת ישראל חסמים פיזיים ונורמטיביים הפך המעבר היבשתי הצר בו אנחנו חיים לשער אל המערב. לאחר שהעניקה מעמד של תושב ארעי לכ-600 פליטים דארפורים הפכה ישראל לייעד מרכזי להגירה מאפריקה. לישראל הסתננו בעשור החולף לפחות 64,309 מהגרים אפריקאים. לפי נתונים מחודש יולי 2015, 45,091 מבינם עדיין חיים על אדמתה.[35] מדובר בכמות גדולה יחסית לגודל אוכלוסייתה של ישראל. ברור לכל כי בתוך קבוצה זו יש מהגרי עבודה לצד פליטים. ישראל מסרבת לעשות את האבחנה ביניהם. ישראל חדלה מלהעניק מעמד לפליטים מחד גיסא, ומאז שאלי ישי סיים את כהונתו כשר הפנים, חדלה מלגרש את כלל המסתננים מאידך גיסא.

על מדינת ישראל ליצור נוסחה שתגדיר כמה פליטים היא יכולה להכיל ולקבוע בחוק מכסה לקליטתם ושיקומם של פליטים. בהתאם לנוסחה זאת על ישראל להביא ארצה דרפורים ויזידים, כאות של הזדהות וחיבוק לעמים ניצולי רצח-עם. על ישראל לתת מקלט אמתי לאלפי הדארפורים החיים בה, זאת מתוקף הרצון שלא לעמוד מנגד בזמן שעמים נרצחים, כפי שהעולם עמד בעת שעמנו נטבח באירופה. על מנת שלא נהפוך גם אנחנו למנצלים ולבוזזים של אותה אוכלוסייה לישראל צריכות להיות מטרות ביחס לאוכלוסיית הפליטים שהיא קולטת- ישראל צריכה לבחור את "דמותם" של אותם פליטים, עליה לתת קדימות לניצולי רצח עם! מתוך כיבוד ההיסטוריה של עצמנו ומשום שהמערכת לשיקום ניצולי רצח עם (שואה) שפותחה בישראל שהיא האיכותית והגדולה בעולם. אם אנחנו צריכים להגביל את הסיוע שאנחנו מעניקים בכמות עלינו למקסם אותו באיכות. כך נאמץ לנו תפקיד של עשיית טוב וקידום עולמנו למקום טוב יותר בתוך המציאות העגומה של רעב עוני, ניצול ורצח עם. כיהודים עלינו לתת מקלט לניצולי חרב, אך עלינו גם להישמר. כשם שאירופה צריכה להישמר מאובדן זהות שיוביל לעליית הפשיזם, על ישראל להישמר מאובדן זהות שיביא לחורבן הבית שנבנה כאן כמקלט לעם היהודי.

 

אפילוג – סוף והתחלה

"אחרי כל מלחמה

מישהו חייב לנקות..

סדר כלשהו

הרי לא יתרחש מעצמו.

[…]

זה איננו פוטוגני

ומצריך שנים ארוכות.

כל המצלמות נסעו מכבר

למלחמה אחרת."[36]

מצב העניינים הוא אבסורדי: איראן נלחמת בקטאר, ערב הסעודית ומדינות המפרץ, על אדמות סוריה ותימן. בעלי הון קטארים וסעודים מימנו וייסדו את דאעש השולטת בשטחים נרחבים בלוב, תימן, סוריה ועירק ורבים מאזרחיהן מצטרפים לשורות הרוצחים. טורקיה גיבתה לחלוטין את דאעש עד לפני כחודשיים. האמריקאים והאירופאים שותפים מלאים של טורקיה בענייני ביטחון, נהנים מיחסי מסחר ענפים עם סעודיה, קטאר ונסיכויות המפרץ, התורמים הגדולים ביותר לארגוני טרור ומיליציות במזה"ת צפון אפריקה ומזרחה, ועם איראן, יריבתן, שחייליה לוחמים בעירק, סוריה ותימן, וזרועות הטרור הארוכות שלה הגיעו עד בואנוס-איירס ובורגס.

במצב עניינים זה הפליטים הסורים והעירקים לא מעניינים את אחיהם הערבים, בסעודיה, קטאר ובמדינות המפרץ.[37] הם אינם מעניינים לא את איראן וגם לא את האמריקאים, הרוסים, הסינים והאירופאים, המעצמות הנהנות מסחר נרחב עם כל אותן מדינות הפושעות נגד האנושות.

הפליטים הרבים בורחים מרוצחי המונים קיצוניים ואיומים, שנהנים מתמיכה ישירה ועקיפה, או מהתעלמות של האירופאים, הרוסים והאמריקאים. למעצמות אלו אחריות גדולה ואמצעים רבים לתת מענה למצב זה ולהתערב בנעשה.

מנגנון השליטה הניאו-קולוניאליסטי הינו הסיבה המרכזית להיווצרותו של משבר הפליטים. תושבי אירופה מקיימים מראית עיין של קדמה ערכית, ליברליזם וזכויות אדם, אולם קיימת בקרבם אדישות למוות שנמצא רחוק מהעין. בין השנים 2010-2012 נרצחו 4,000 מהגרים ב"מחנות העינויים בסיני", אלפים נוספים נשבו ועברו התעללות איומה, אף אחד לא הואשם על כך.[38] גם העומדים בראש ארגוני המבריחים, האשמים במותם של כ-7,000 מהגרים מאז ראשית שנת 2014 לא יתפסו לעולם. מהגרים מהמזה"ת ומאפריקה הם , כדברי זיגמונט באומן, "פסולת אנושית"[39]. אין להם הגנה. כשהם נרצחים אף אחד לא נותן על כך את הדין. ככה זה עובד במאה ה-21. אולם משבר הפליטים עשוי לפתוח את עיניי דעת הקהל האירופאית במידת מה, אבל הדמוקרטיה האירופאית, כמו הדמוקרטיה היוונית הקדומה, חייה על בסיס של עולם העבדים ואלה שואפים להיות חלק בעולם האדונים.

הציניות הפוליטית של מנהיגי עולמנו קשה כל כך שאפילו שאיפותיהם של הפליטים לחיות בשלום, משמשות כלי למניפולציה שתכליתה מקסום רווחים פוליטיים וכלכליים. המשבר בצורתו הנוכחית הינו תוצאה של מאבק כוחות בין בעלי אינטרסים שונים באיחוד האירופאי. ניתן לשער שסופו של המשבר יהיה בהכרעה פוליטית שתביא לוויסות כזה או אחר של כניסת הפליטים מטורקיה לאירופה.

בעוד טורקיה שואפת להפעיל לחץ שיביא לסיוע אירופאי במלחמתם בכורדים, גרמניה תנסה להכניס מספר גדול ככל האפשר של פליטים שיהוו כוח עבודה זול ונוח לניצול, וזאת מבלי לפרק את אמנת שנגן,[40] שנחתמה בין מדינות אירופה ביוני 1985 ומסדירה את המעבר החופשי ביניהן. מדינות מזרח ודרום אירופה (הפריפריה), בנוסף לצרפת ובריטניה הנהנות מריבוי אוכלוסייה, יפעלו לצמצום כמות הפליטים הנקלטים באירופה תוך הפעלת כוחות צבאיים בחופיה של צפון אפריקה.

אלו ואלו עניינם רק בוויסות זרמי ההגירה הנמצאים כבר מחוץ לאזורי המלחמה. אף אחד, לצערנו, לא פועל למיגור הגורמים המובילים לפליטות ולא מסייע בטיפול בפליטים הנשארים באפריקה ובמזה"ת, שמצבם גרוע שבעתיים.

טיפול שכזה ידרוש אורך רוח. הוא מנוגד לבסיס הערכי המקיים את אירופה וצפון אמריקה כאליטות של עולמנו. הוא ידרוש צמצום התנאים למלחמה בארצות המנוצלות תוך צמצום עד כדי ביטול של הניצול. הוא ידרוש הפסקה מידית של הספקולציה במחירי המזון, במקביל לשימוש אמתי בתוכנית המזון העולמית, ככלי לוויסות מזון המונע רעב ומבטיח ביטחון תזונתי בכל חלקי העולם. הוא ידרוש פיתוח תעשייתי בר-קיימא במדינות המנוצלות. פיתוח שישאיר את הרווח בתוך המדינה תוך כדי פיתוח ההשקעה בתשתיות באותן המדינות לרווחת אזרחיהן. גם כאן, הבנק העולמי כבר קיים, ואמור היה לתפקד מכשיר לפיתוח שכזה. בפועל הוא מועל בתפקידו ומרושש את אותן מדינות על ידי שיעבוד ההון העצמי שלהן לבעלי הון מארצות הצפון. הוא ידרוש התערבות אפקטיבית למניעת זוועות על ידי מועצת הביטחון של האו"ם. התערבות כלכלית פוליטית וצבאית כאחד. התערבות אמתית ואפקטיבית כזו שתמנע את רצח ההמונים ותציב למשטרים גבולות גם ביחסם למדינותיהם. המנגנונים קיימים: האו"ם, מועצת הביטחון של האו"ם, נציבות הפליטים, תכנית המזון העולמי, הבנק העולמי, בית הדין הפלילי הבינלאומי, כולם מיועדים למטרות אלה. אלא שבפועל כולם מועלים בתפקידם.

לצערנו, מתקבל הרושם שמדינות אירופה, וגרמניה בראשן, יעדיפו להמשיך ולשחק במשחק הרולטה הרוסית ולהמר על חייהם של מיליוני בני אדם מאשר ללכת בדרך זו.

אירופה לא השתנתה מספיק ב-70 השנים האחרונות, התנועות הגזעניות והפשיסטיות מחכות לרגע הנכון לחזור לעמדות המפתח, וההימור ברולטה עשוי להיות זה שיביא אותן לשם. או אז אנחנו עשויים לגלות שעוד בימי חיינו יתרחש רצח עם נוסף ברחבי אירופה. מורשתם של היטלר ובן-לאדן ינצחו, ואנחנו נאלץ להתחיל שוב מהתחלה.


כתבו: אוריאל וינון

עריכה לשונית וייעוץ: יונתן, צור, ועמוס

[1] הארץ, משאית גופות המהגרים באוסטריה: ארבעה נעצרו, מניין המתים – 71, 28 באוגוסט 2015

[2] 23,000 טבעו למוות בין השנים 2000-2014 לפי מחקר שפורסם ב-Le-Monde Diplomatique, מאז טבעו למותם עוד כ-7,000 לפי ארגון ההגירה העולמי.

[3] ראו דיווחים על פליטים שטבעו בים התיכון (א) 8 בספטמבר 2015, (ב) 13 בספטמבר 2015

[4] ראו את הודעת האו"ם מה12 באוגוסט 2015 על קיצוץ במזון לפליטים מכורך מחסור במשאבים כלכליים.

[5] מדוח האו"ם בדבר מצב הפליטים בעולם לשנת 2014 ניתן לראות כמתוך כמעט 55 מיליון פליטים ועקורים בעולם פחות מ4 מיליון נמצאים באירופה בעוד כמעט 18 מיליון נמצאים באפריקה, כמעט 24 מילין באסיה, כ6.6 מיליון באמריקה הלטינית והקריבים, כ600 אלף בצפון אמריקה וכ70 אלף באוקיאניה. במהלך שנת 2014 גדל מספר הפליטים (לא כולל עקורים) באירופה מקצת פחות מ1.8 מיליון לקצת יותר מ3.1 מיליון.

[6] הנתונים הנוגעים במזון ובריאות בפסקה זו נלקחו מ"תכנית המזון העולמית" ומ"פרויקט המים" של האו"ם. הנתונים הנוגעים בטלפונים ניידים נלקחו מ"דו"ח אריקסון".

[7] ארז רומס, "גולדמן זאקס סחר במחירי המזון ועודד רעב עולמי", 21 ביולי 2010

[8] מחברות מקר, מכונת הרעב, עמ' 29, הוצאת דרור לנפש, 2011.

[9] שם, עמ' 46.

[10] יואל גוז'נסקי ואמיר קוליק, כשלון מדינתי והשלכותיו על הסביבה האסטרטגית של ישראל, עדכן אסטרטגי | כרך 13 | גיליון 2 | אוגוסט 2010,עמ' 33-34

[11] ראו מפת השליטה של הכוחות השונים בלוב.

[12] ראו מאמר מקיף על דאעש שפורסם באטלנטיק במרץ 2015

[13] דיילי-מייל, Full horror of the Yazidis who didn’t escape Mount Sinjar: UN confirms 5,000 men were executed and 7,000 women are now kept as sex slaves,14 באוקטובר 2014.

[14] ראו מפת השליטה של הכוחות השונים בסוריה ועירק.

[15] ראו כאן (מקור בערבית)

[16] ראו את פרסומיו של הארגון העוקב אחר מנין ההרוגים בסוריה.

[17] ראו את פרסומיו של הארגון העוקב אחר מניין ההרוגים בעירק.

[18] רצח העם בדארפור באתר הוועד למאבק ברצח עם

[19] ראו דו"ח מיוחד שהוגש למועצת הביטחון של האו"ם בינואר 2015

[20] אריק ריבס, Massive Air and Ground Attacks Against Civilians in Darfur, 28 במרץ 2014

[21] מגזין פוליטיקו, ראיון עם ראש ה-FBI, 10 בספטמבר 2015

[22] נתונים אלו פורסמו על ידי ארגון ההגירה הבינלאומי ב-11 בספטמבר 2015

[23] רויטרס, Europe must shoulder Syria refugee burden, Turkish aid chief says, 20 באוגוסט 2015

[24] הארץ, כוחות מיוחדים של צבא טורקיה נכנסו לעיראק במרדף אחר לוחמים כורדים, 8 בספטמבר 2015

[25] מינה רוזן, זה יהיה עולם אחר, 6 בספטמבר 2015

[26] ראיון עם ד"ר גיא בכור, 8 בספטמבר 2015

[27] פוריין-אפירס, Mass Migration, Then and Now, יולי 1965

[28] ראו מפה דמוגרפית המציגה את הקיטון והגידול במחוזות אירופה

[29] בחדרי חרדים, אירופה מוטרדת: למה גרמניה קולטת פליטים?, 13 בספטמבר 2015

[30] יהודה באואר, העם המחוצף, הוצאת נהר, ע"מ 164

[31] Daily Mail, London is no longer an English city and that's how it got the Olympics, says John Cleese, 2/9/2011

[32] הנתונים על כמות הזרים באוכלוסיות הערים השונות נלקחו מכאן: ברמינגהאם, מארסיי, מאלמו ובריסל.

[33] הארץ, הימין הקיצוני כובש את אירופה, אבל לא היהודים הם שחוששים, 26/5/2014

[34] יוחאי סלע, גרמניה ומשבר הפליטים – דינמיקה של אלימות פוליטית, 3 בספטמבר 2015

[35] ראו את נתוני הרשות להגירה ואוכלוסין

[36] ויסלבה שימבורסקה, סוף והתחלה.

[37] רועי קייס, זעם ערבי דרך קריקטורות: "מדינות המפרץ אחראיות לטרגדיית הפליטים הסורים", 3 בספטמבר 2015

[38] ראו מחקר על מחנות העינויים בסיני, אוקטובר 2012

[39] זיגמונט באומן משתמש בביטוי "פסולת אנושית" בספר "חיים מבוזבזים" (2004) כדי לתאר שלוש אוכלוסיות: עניים, פליטים ומהגרי עבודה.

[40] הגרדיאן, Hungary transports refugees to Austria before border clampdown, 14 בספטמבר 2015