דרפור 2014: תמונת מצב

06/07/14

מאז שנת 2003 מבצע הממשל הסודני רצח-עם בחבל דרפור שבמערב המדינה. מאז קיץ 2011 מבצע הממשל הסודני רצח-עם גם בשני חבלי ארץ נוספים: הרי הנובה והנילוס הכחול. הדו"ח המונח לפניכם מתמקד ברצח העם בחבל דרפור בלבד. רצח העם בדרפור בוצע במהלך שנת 2013 בשלושה דרכים מרכזיות: מתקפות רצחניות על האוכלוסייה האזרחית, שינוי המבנה הדמוגרפי של חבל דרפור וכן "רצח עם בהתשה" במחנות העקורים. על אף הימשכותו של רצח העם בדרפור, והחלת מדיניות דומה בחבלים נוספים בסודאן, ניכר כי אומות המערב החלו בנורמליזציה של היחסים עם ממשל חרטום המונהג בידי הרודאן עומר אל-בשיר.

1. מתקפות רצחניות על האוכלוסייה האזרחית
במהלך שנת 2013, האוכלוסייה האפריקאית שחיה במזרח ג'אבל מארה, שבצפון דרפור, אזור הררי שהיה מעוזם האחרון של השבטים הנרדפים וממנו טרם הספיק הממשל לגרש את האוכלוסייה, הייתה קורבן להפצצות, הותקפה על-ידי מיליציות ובארות המים שלה הורעלו. אלה שיטות דומות באופיין לשיטות בהן בוצע רצח העם בדרפור בשנותיו הראשונות (2007-2003). ממשלת סודאן ביצעה באזור התקפות משולבות שכללו שריפת כפרים, הטלת מאות פצצות, ביזה והרס. עשרות בני אדם נהרגו כתוצאה מהתקפות אלה.

2. שינוי המבנה הדמוגרפי של חבל דרפור
מעל ל-380,000 בני-אדם נעקרו מבתיהם בדרפור בשנת 2013. מספר זה העלה את כמות העקורים בדרפור לשני מיליון בני-אדם בקרוב. במקביל לעקירתן של אוכלוסיות "אפריקאיות" ושבטים ערביים עניים מאדמותיהם, מתבצעת השתלטות של שבטים ערביים המקורבים לממשל על האדמות המפונות מיושביהן.

3. "רצח עם בהתשה" במחנות העקורים
על-אף הגידול המשמעותי בכמות העקורים בדרפור, לא נפתחו מחנות עקורים נוספים, ותקציבם של המחנות הקיימים לא גדל. בנוסף, החלטת ממשלת סודאן לסלק ב-2011 את מרבית הארגונים ההומניטאריים מדרפור הובילה לגוויעתה האיטית של אוכלוסיית המחנות. ארגון מחנות העקורים בדרפור הכריז על 2013 בתור השנה הקשה ביותר במחנות העקורים בדרפור. בין ביטוייה של התדרדרות זו:

א. מחסור במים
ב. מחסור במזון
ג. מחסור קטלני ברופאים, אמצעי רפואה וסניטציה
ד. תקיפה וביזה של מחנות העקורים
ה. כוחות הממשלה במחנות הוחלפו במיליציות שמואשמות בביצוע רצח העם בדרפור: הג'ינג'אוויד
ו. הרס מכוון של חקלאות במחנות העקורים
ז. אונס מאורגן של ילדות ונשים על-ידי כוחות צבאיים
ח. חטיפת עקורים ומכירתם לעבדות

ממשלת סודאן והאו"ם נמנעים מלדווח על כמות התמותה במחנות, ועל כן קשה לנו להעריך את מימדי האסון. ככל הנראה, מאות עד אלפים נהרגים במחנות העקורים מידי חודש. במחנות העקורים של דרפור מתקיים "רצח עם בהתשה", האוכלוסייה אשר שרדה את רצח העם בראשית שנות האלפיים נידונה למות ברעב ובמחלות.

4. יחסן של אומות המערב לרצח העם בדרפור
בשנת 2013 לא נעשה כל מאמץ מצד מועצת הביטחון של האו"ם להביא את עומר אל-בשיר ושריו למשפט בבית הדין הבין-לאומי בהאג. בנוסף, נחשפו הפרות בוטות של האמברגו (איסור מכירת נשק) שהוטל על האזור. גרמניה והולנד אף חידשו את הסדרים הכלכליים עם ממשלת סודאן. מצב זה מעיד על קלות הראש שאומות המערב מיחסות לפשעים האיומים מכל.

רצח העם בדרפור שינה את פניו בשנים האחרונות והוא מתקיים כעת כ"רצח עם בהתשה". רוב מקרי המוות אינם נגרמים מאלימות ישירה אלא כתוצאה מתנאים שאינם מאפשרים מחייה ולמעשה יוצרים מוות איטי הנובע ממחסור במים, מזון ותרופות. אופי זה של רצח עם מטשטש את קיומו ומאפשר לשלטון להמשיך בהשמדת האוכלוסייה ללא הפרעה מצד אומות העולם.
כמו כן אנו עדים לכך שהפגיעה בקבוצות אתניות איננה נעצרת בקבוצות האפריקאיות. עוד בטרם סיימו את השמדתם של השבטים האפריקאים על אדמת דרפור, החלו שלטונות סודאן להפעיל את אותה מדיניות גם בחבלי ארץ נוספים.

אדישותם של מדינות המערב כלפי המתרחש בדרפור נותנת לגיטימציה להמשכו של רצח העם, ופותחת דלת רחבה להיתכנותם של רציחות עמים נוספים בעתיד. הקהילה הבין-לאומית נמנעת מאכיפת החוקים הבין-לאומיים על סודאן, ולכוחות הסיוע הבין-לאומיים שנשלחו לסודאן חסרים האמצעים הבסיסיים להגן על עצמם ועל ניצולי רצח העם העקורים. המצב הבלתי נסבל של תקיפת חפים מפשע ממשיך לנגד עיניהם הפקוחות של משקיפי האו"ם העומדים בחוסר מעש מול רצח ואונס.

לולא התנגדותם של צבאות המורדים, המצליחים למנוע חלק מההתקפות האכזריות, גורלם של עמי דרפור היה מוכרע להשמדה כוללת. הדיווחים המעטים המגיעים מהשטח על-ידי ארגונים וחוקרים שונים כמו: Act for Sudan ,Radio Dabanga, HRW, פרויקט הלוויון, אריק ריבס וטומו קריז'נר מהווים את השופר היחיד הזועק לזכותם של בני דרפור לחיות. בלעדי  הצעקה שלהם בעשר השנים האחרונות, היה משטר הרצח של עומר אל-בשיר מסיים את מזימתו להשמדת כל נוכחות אפריקאית על אדמת דרפור. אנו מודאגים מהמגמה הברורה של אומות העולם הנהיות כהות יותר ביחס למתרחש.

חבל דרפור הוא אינו מקום בטוח לחיים ראויים. גם האזורים ה"שקטים" יותר בערים הגדולות ובמרחבים אשר לא חוו אש בשנים האחרונות יכולים ואף עתידים להיות מוקד לחימה או השמדה בשנים הקרובות באם לא יופעל לחץ משמעותי על ממשלת סודאן. המצב המעורער בו כוחות המורדים נלחמים בחיילי הצבא, מיליציות פרו ממשלתיות טובחות באזרחים וצבאות פרטיים של שבטים ערבים נלחמים אלה באלה, מותירים את דרפור להמשיך ולגווע לאיטה. מאה שנה לאחר רצח העם הארמני, שבעים שנים לאחר שואת העם היהודי ועשרים שנים לאחר רצח העם ברואנדה, נראה כי האנושות כשלה מליישם את הלקחים שנלמדו בכאב רב כל-כך.

קרא את הדו"ח המלא